טור אורח חיים – סימן צה

ויכוין רגליו זה אצל זה, דכתיב: "ורגליהם רגל ישרה" (יחזקאל א ז), ומתרגמינן "ורגליהן רגל כוונין", ירושלמי: זה שעומד בתפילה צריך להשוות רגליו. ר' לוי ור' סימון, חד אמר: כמלאכי השרת, דכתיב: "ורגליהם רגל ישרה"; וחד אמר: ככהנים, דכתיב: "לא תעלה במעלות" (שמות כ כג), שהיו הכהנים הולכין עקב בצד גודל, כאילו רגליהם שווין זה אצל זה.

וצריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, שנאמר: "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (מלכים א ט ג), ואנו מתפללין כנגד בית המקדש; ולכן צריך שיתן עיניו למטה כנגדו, ונחשב כאילו אנו עומדים בו ומתפללין. ובליבו יכוין למעלה, שנאמר: "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים" (איכה ג מא).

כתב הרמב"ם ז"ל: מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה ובפחד; ולא יניח ידיו על חלציו.