טור אורח חיים – סימן צד

ובקומו להתפלל יחזיר פניו למזרח, דתניא: סומא ומי שאינו יכול לכוין הרוחות, יכוין לבו לאביו שבשמים, שנאמר: "והתפללו אל ה'". היה עומד בחוץ לארץ, יכוין פניו כנגד ארץ ישראל, שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם". היה עומד בארץ ישראל, יכוין פניו כנגד ירושלים, שנאמר: "והתפללו אל העיר הזאת". היה עומד בירושלים, יכוין פניו כנגד בית המקדש, שנאמר: "והתפללו אל הבית הזה". היה עומד בבית המקדש, יכוין פניו כנגד קדשי הקדשים, שנאמר: "והתפללו אל המקום הזה". היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו כנגד הכפורת.

נמצא, עומד במזרח, מחזיר פניו למערב. במערב, מחזיר פניו למזרח. בצפון, מחזיר פניו לדרום. בדרום, מחזיר פניו לצפון. נמצא כל ישראל מכוונין לבם לאביהם שבשמים. אמר ר' אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קרא? "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות", תל שהכל פונין בו. וכהך שמעתתא קיימא לן, ולא כההיא דב"ב דפליגי אמוראי בפרק לא יחפור, איכא מאן דאמר שכינה במזרח, וצריך להחזיר פניו למזרח, ואיכא מאן דאמר שכינה במערב, וצריך להחזיר פניו למערב. ואנן שמחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל, וכשנחזיר פנינו למזרח נמצינו מתפללין כנגד ירושלים.

היה רוכב על החמור, אין צריך לירד ולהתפלל אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן אם היה בספינה או על גבי קרון, יושב ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים, אפילו שלא במקום סכנה; כי אם יעמוד ויתפלל, יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יכול לכוין. ויש מחמירין לעמוד באבות.