טור אורח חיים – סימן פב

לעניין צואה כמה תהא לחה ויהא אסור לקרות כנגדה, אסיקנא: אמר רבא, צואה כחרס אסורה. מי רגלים, כל זמן שמטפיחין, פירוש: טופח כדי להטפיח, כגון שאם מניח ידו עליהם תעלה בה לחות, שאם יניחנה על דבר אחר מקבל ממנה לחות. ואם אינם לחין כל כך, מותר.

והיכי דמי צואה כחרס? ואסיקנא, דאפילו אם היא יבשה כל כך שאם יזרקנה נפרכת, אסור, עד שתפרך על ידי גלילה, שיותר בקל נפרכת על ידי זריקה מעל ידי גלילה. אבל כשהיא נפרכת על ידי גלילה, אז היא כעפר ומותר: