טור אורח חיים – סימן ז

וכל היום כשעושה צרכיו, יש אומרים שלקטנים מברך "אשר יצר", ולגדולים "על נטילת ידיים". ויש אומרים שבין לגדולים בין לקטנים מברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר", דכיוון שצריך לומר "אשר יצר", שהוא דבר של קדושה, צריך לברך "על נטילת ידיים". וכל שכן אם רוצה ללמוד אחר גדולים, שצריך לומר "על נטילת ידיים".

ואדוני אבי הרא"ש זצ"ל לא היה מברך אף לגדולים, רק "אשר יצר", אף כשהיה רוצה ללמוד; אם לא כשעושה צרכיו וקינח, או הטיל מים ושפשף, והיה מתפלל אחריו מיד, אז היה מברך "על נטילת ידיים".

וזה לשונו שכתב בתשובת שאלה: אם עשה צרכיו וקינח, או קטנים ושפשף, ורוצה להתפלל, יטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים". אבל כל היום כשעושה צרכיו או מטיל מים, אף אם רוצה ללמוד, אין לו לברך "על נטילת ידיים", כי אם "אשר יצר".