טור אורח חיים – סימן תרצב

הקורא מגילה מברך לפניה ג' ברכות, "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו" ו"שעשה נסים".

וכתב רבינו תם ז"ל שאף ביום צריך לברך שהחיינו, שעיקר מצות קריאתה ביום. והרמב"ם ז"ל כתב שאין מברכין שהחיינו ביום. ואדוני אבי ז"ל הסכים לדעת ר"ת, ואין נוהגין כן.

ולאחריה, במקום שנוהגים לברך יברך. והאידנא נוהגין לברך.

מאי מברך? "בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתינו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע". כתב רב עמרם ז"ל: לא אמרינן "האל" הרב, דהא אמרינן אלהינו.

וב"ה ז"ל כתב: מסתברא כיון שברכה אחרונה במנהגא תליא מילתא, אין לגעור במי ששח בקריאתה, דלאו הפסקה היא אלא בקריאה תליא מילתא. ואינו נראה דכיון שהוא מברך צריך שלא להפסיק, דמאי נפקא מינה דתלי במנהגא, סוף סוף הוא מברך.

מי שקורא לחולה, אע"פ שהוא יצא כבר, יברך להוציא מי שקורא לו, דקי"ל כל הברכות אע"פ שיצא מוציא.

תוספתא: קרא בין עומד בין יושב, בין שבירך לפניה ולא לאחריה, בין לאחריה ולא לפניה, או שלא בירך כלל לא לפניה ולא לאחריה, יצא.