טור אורח חיים – סימן תרפו

גרסינן במגילת תענית: "את יום ארבעה עשר ויום חמישה עשר באדר, יומי פוריא אינון, דלא למיספד בהון ודלא למגזר בהון תעניתא". ואף על גב דקיימא לן בטלה מגילת תענית, בחנוכה ופורים לא בטלה. ואם כן, לפניהם ולאחריהם נמי אסור, כדאיתא במסכת תענית, דבכל מקום שנאמר "דלא למספד בהון", לפניהם ולאחריהם נמי אסור. אפילו הכי נוהגין להתענות בשלושה עשר, דלא עדיף לפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים משאר יומי דמגילת תענית; וכיוון ששאר הימים בטלו עיקרן ומותר להתענות בהן, אף על גב דחנוכה ופורים לא בטלו עיקרן, לפניהם ולאחריהם מיהא מותר.

ועוד יש סמך מיהא דאיתא בגמרא: "שלושה עשר זמן קהילה לכל היא". פירוש, שהכל מתקבצין לתענית אסתר, ובאין בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים, לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם, והיו צריכין רחמים, ואנו עושין כמו שהם היו עושין בימי מרדכי ואסתר.

וכשחל פורים ביום א', מקדימין התענית ביום ה' שלפניו, לפי שרגילין להרבות בו בסליחות ותחנונים, ולא יתכן לעשות כן בערב שבת, שלא יוכלו להכין צרכי שבת.

ויש מתענין שלושה ימים באדר, והכי איתא במסכת סופרים: רבותינו שבמערב מתענין באדר שלוש תעניות של אסתר. אף על פי שאותן היו בניסן, לא היו רוצין להתענות בניסן, לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרים והוקם בו המשכן.