טור אורח חיים – סימן תרכד

ומתפללין ערבית, שאין תפילת נעילה פוטרת של ערבית. ואומר בה הבדלה בחונן הדעת.

וצריכין להוסיף מחול על הקודש גם בצאתו, שימתינו מעט אחר יציאת הכוכבים, ותוקעין תשר"ת זכר לתקיעת היובל שהיתה ביום הכיפורים. ויש נוהגין לתקוע מיד אחר תפילת נעילה קודם ערבית, אף ע"פ שעדיין לא הבדילו אין חוששין, כיון שתקיעת שופר אינה מלאכה. ונכון יותר להמתין עד אחר ערבית, ואפילו אם יתקע קודם שהבדיל אין לחוש כיון שהבדיל בתפילה.

ומבדילין על הכוס, ואין מברכין על הבשמים, אבל מברכין על האור שדבר חידוש הוא שלא נהנו ממנו היום, וחמור יום הכיפורים משבת שאין מברכין על האור היוצא מהעצים ומהאבנים, פירוש שהוציאוהו עתה מן האבנים, אלא א"כ היה מערב יום הכיפורים. ומיהו אפילו אם הודלק ביום הכיפורים, אם הדליק בהיתר כגון לחולה יכולין לברך עליו.

ואוכלין ושותין בשמחה, דכתיב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך וגו'.

וחסידים ואנשי מעשה באשכנז רגילין לעשות ב' ימים יום הכיפורים, שמתענין ב' ימים. ולפעמים היה מהן עשרה והיו מתפללין בעשרה בכל סדר יום הכיפורים, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה מוחה בידם. אבל לשאר כל דבר ואיסור מלאכה נוהגין כמו בראשון, הלכך אפילו אחרים לא יבשלו לו. וי"א מי שעשה פעם אחת ב' ימים שוב אינו יכול לחזור בו לעולם, דכיון שקבלו עליו הרי הוא עליו באיסור כרת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה מתיר לישאל עליו.