טור אורח חיים – סימן תרכב

למנחה, אומרים אשרי ובא לציון.

ויראה שאין לומר "ואני תפלתי" אף אם חל בשבת, כי מה שאומרים אותו במנחה בשבת הוא על פי המדרש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע רשעים כששותין ומשתכרין יושבין ומנגנין, ואני איני כן אלא "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", אע"פ שאני אוכל ושותה אני בא לפניך. ועל כן נוהגין לומר אותו בשבת במנחה לאחר שאכלו ושתו, וזה לא שייך ביום הכיפורים, לאפוקי ממנהג טוליטולא שאומרים אותו בכל פעם אפילו כשחל בחול.

ומוציאין ספר תורה וקורין בו ג' בפרשת עריות עד סוף הפרשה, והשלישי הוא מפטיר ביונה ומסיים "מי אל כמוך", ומברך לפניה ולאחריה כדרך שבירך שחרית. ואם חל בשבת מזכיר בה של שבת וחותם בה בשל שבת כמו בתפילה. ומחזיר ספר תורה למקומו.

ומתפללין ציבור כמו שחרית, ומחזיר ש"צ התפילה והוידוי כמו בשחרית. וכתב רב עמרם: בתפילת המנחה אין אומרים לפנינו לא סליחה ולא רחמים, אלא אחר סיום תפילתו אומר אבינו מלכינו. אבל רב נטרונאי כתב: הרוצה לומר סליחות במנחה הרשות בידו, שיום סליחה הוא ובכל תפילה ותפילה ראוי לומר, וכן המנהג בב' ישיבות. וכן המנהג עתה לומר סליחות בכל ד' תפילות, ואם חל בשבת אומר צו"צ.

וכתב רב עמרם שאין נשיאות כפים, ובאשכנז נוהגין כרב עמרם.