טור אורח חיים – סימן תקעד

ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ודעתו לחזור, צריך להתענות כל תעניות שקיבלו עליהם, שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם כיון שדעתו לחזור.

ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין, יתענה עמהם. ופירש ריב"א ואפילו דעתו לחזור. ומיהו כיון שלא קבל עליו תענית, אם יצא מן העיר חוץ לתחום מותר לאכול. וי"א דאפילו בעיר מותר לאכול שלא בפניהם, עד כאן. ויראה מדבריו שמפרש שהולך שם ביום התענית, ומסתבר כדבריו אם הולך שם ביום התענית, אבל סוגיא דשמעתא מוכח דמיירי בהולך שם קודם לכן וקבל עליו תענית, ואז ודאי הוי תענית גמור ואסור לאכול אפילו יצא חוץ לעיר. שכח ואכל, אל יראה בפניהם כאילו אכל, ואל יראה עידונין בעצמו.

מצוה להרעיב אדם עצמו בשנת רעבון, ואסור לשמש בו מטתו, ולחשוכי בנים מותר.

כל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמתן, וכל המצטער עמהן זוכה ורואה בנחמתן.