טור אורח חיים – סימן תקסח

נדר להתענות ואכל כזית, אבד תעניתו. והני מילי שאינו יום ידוע להתענות הילכך אבד תעניתו של אותו היום ויאכל וישלימנו ביום אחר, אבל אם יש לו יום ידוע להתענות, כגון ביום שמת אביו או רבו ושכח ואכל כזית, ישלים תעניתו.

נדר להתענות ומצטער, יכול ללוותו ולפרוע וא"צ התרת חכם. והני מילי בתענית סתם כגון שנדר להתענות יום אחד וקבלו במנחה, אבל אם יש לו יום ידוע להתענות, כגון יום שמת בו אביו או רבו, אין יכול ללוותו ולפורעו.

וכן תענית חלום אין לווין אותו, שצריך להתענות מיד למחרת ואפילו בשבת, וצריך להתענות יום אחר על שביטל עונג שבת. וא"צ שיהיה תענית האחר מיד ביום ראשון של אחר השבת. כתב רב עמרם ור' קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה הוא טוב ואין מתענין בספק, וכ"כ אבי העזרי.

והמתענה בשבת, י"א שאומר "ענינו" ברכה בפני עצמה. ונראה יותר לכוללו באלהי נצור בלא חתימה, כדפרישית לעיל בסוף ברכות.

אין תענית צבור בבבל ליאסר במלאכה ולהפסיק מבעוד יום אלא ט"ב בלבד. הלכך יחיד שקבל עליו תענית, לא חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו ומותר בכולן.