טור אורח חיים – סימן נה

ואומר קדיש.

ואין אומרים אותו בפחות מעשרה, דכל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו וקדושה אין אומרים אותו בפחות מעשרה. ומיהו אם התחילו בעשרה ויצא אחד מהם, גומר הקדיש או הקדושה.

ואלו העשרה צריך שיהו כולם בני חורין וגדולים שהביאו ב' שערות. ויש שמתירין לצרף קטן עם ט' על ידי חומש שנותנין בידו, ואדוני אבי ז"ל כתב שאין לצרפו עד שיביא שתי שערות לא לתפילה ולא לברכת המזון.

וצריך שיהיו כולם במקום אחד ושליח ציבור עמהם. והעומד תוך הפתח - מן המשקוף ולפנים כלפנים; ממנו ולחוץ כלחוץ. ואם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ושליח ציבור תוך הפתח, היה אומר אדוני אבי ז"ל שהוא מצרפן. ואם חצר קטנה נפרצה במילואה לגדולה ותשעה בגדולה ואחד בקטנה, מצטרפין, שהקטנה נגררת אחר הגדולה והרי כאילו הוא בתוך הגדולה, כיון שהרוב בגדולה. היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה, או חמש בזו וחמש בזו, אין מצטרפין. וכן לעניין שליח ציבור, היה שליח ציבור בקטנה וט' בגדולה, יוצאין ידי חובתן, שהוא נגרר אחריהם. היה הוא בגדולה וט' בקטנה, אין יוצאין, שאין הצבור נגררין אחריו.

והני מילי להצטרף לעשרה, אבל אם היו עשרה במקום אחד ואומר קדיש או קדושה, אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות אחריהם, כיון שעשרה במקום אחד, דאמר רבי יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.