טור אורח חיים – סימן תקכו

מת המוטל לקברו, אם הוא ביום טוב ראשון, יתעסקו בו עו"ג, אפילו מת בו ביום, ואפילו אם יכולים להשהותו עד למחר שלא יסריח. ורש"י פירש דלא שרי אלא היכא דאשתהי כגון שמת בשבת שלפני י"ט, וכ"כ בה"ג דלא שרינן ליה אלא אי הוי מסריח אי משהינן ליה עד למחר, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה.

כתב ה"ר יחיאל הלוי שישראל יכולין להוליכו, דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, והרמב"ן אוסר דלא שרי ע"י מתוך אלא בדבר שיש בו צורך היום להנאת הגוף ממש, והוצאת המת דומה לטלטול אבנים.

ביום טוב שני, יתעסקו בו ישראל, אפילו בי"ט שני של ראש השנה, ואפילו לא אשתהי, ואפילו למיגז ליה אסא ולעשות לו תכריכין ולבנות ארון ולחצוב קבר מותר.

והני מילי שרוצים לקוברו בו ביום, אבל אם אין רוצין לקוברו בו ביום אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה ואפילו ע"י עו"ג, אבל טלטול שרי.

ונראה שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה בי"ט, דכיון שנקבר בקבר למה יחלל י"ט שלא לצורך, אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד. וטוב למעט באיסור דאורייתא בכל מה שיוכלו.

וכן נוהגין באשכנז שהעו"ג עושה הארון והתכריכים וחופר הקבר וכל מה שהוא איסור דאורייתא, אבל טלטול המת והוצאתו עושין על ידי ישראל. ור"ת היה מחמיר בדבר שלא לעשות האידנא כלל ע"י ישראל, וכן כתב ר"ח. אבל רב אלפס לא כתב כן, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

כתב ר"י שלא יעשו הדבר אלא בצנעה, דאפילו בחול המועד תנן "וארון עם המת בחצר" - פירוש כשעושין לו הארון עושין אותו אצל המת כדי שידעו הכל שהוא לצרכו. ומיהו איתא בירושלמי לא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל באדם מפורסם ואפילו בשוק, ומטעם זה האידנא שיהודים מועטין דרין במקום אחד וכשיש מת בעיר ידעו כל השכונה, הוו כולהו כמו מפורסם.

כתב בה"ג מותר ללוות המת בי"ט הראשון בתוך התחום ובי"ט שני אפילו חוץ לתחום. והרמב"ן היה מסופק אם מותר לחזור למקומו, או אם נאמר שאין לו אלא אלפים ממקומו. ואם אותם אלפים נבלעים בתוך תחומו יחזור למקומו.

מעשה שמת תינוק בן שלשים בי"ט השני, ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו, אין דינו כשאר מת לחלל עליו יו"ט. וה"ר יעקב בן ה"ר יצחק הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא, דינו כשאר מת.