טור אורח חיים – סימן תצה

(ויקרא כג) בחודש הראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים פסח לה' וגו' ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו, וכן נאמר בשביעי שלו, ובראשון ובשמיני של חג, ובעצרת, וראש השנה.

הלכך כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב.

חוץ ממלאכת אוכל נפש, דכתיב (): "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ותנן - 'אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד', שמותר ביום טוב.

חוץ מהוצאה והבערה - שמתוך שהותרו לצורך אוכל נפש, הותרו נמי שלא לצורך, ובלבד שיהא בהן צורך קצת, כאשר יתבאר בעזרת השם.

וכן מכשירי אוכל נפש - כיון שצריך לתיקון האוכלין מותר לעשותן ביום טוב.

וכגון שאי אפשר לעשותן מאתמול, אבל אם היה אפשר לו לעשותן מאתמול אסור לעשותן ביום טוב.

אבל שאר כל המלאכות אסורות ביום טוב ולוקין עליהן.

וקצירה וטחינה ובצירה וסחיטה, אף על פי שהן אוכל נפש אסרום חכמים.

ופירש ר"י הטעם - לפי שאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מתירין ביום טוב היה קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת יום טוב.

וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה.

ובירושלמי מסמיך להו כולהו אקרא.

ויש דבר שהחמירו בו יותר מבשבת, כגון באיסור מוקצה לרב אלפס, דאף על גב דקיימא לן בשבת כרבי שמעון, ביום טוב פסק כרבי יהודה לפי שהוא קל והחמירו בו כדי שלא יבואו לזלזל בו.

וכן כתב בשאלתות.

וכן פסק הרמב"ם ז"ל.

אבל בעל הלכות גדולות ורש"י ור"י ורבינו תם פוסקין כרבי שמעון בין בשבת בין ביום טוב.

אלא שרבינו תם היה מחלק לומר שאין הלכה כרבי שמעון אלא במוקצה אבל בנולד הלכה כרבי יהודה.

וכן רבינו חננאל פסק כרבי שמעון אף ביום טוב, אלא במוקצה מחמת איסור ונולד פסק כרבי יהודה ביום טוב.