טור אורח חיים – סימן תצ

יום שני מתפלל סדר שהתפללו ביום הראשון. וקורין בפרשת אמור "שור או כשב" עד סוף העניין. ומפטיר קורא כמו ביום הראשון, ומפטיר במלכים בפסח דיאשיהו מ"וישלח המלך" עד "ואחריו לא קם כמוהו".

יום ג' שהוא חולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו, ואומר יעלה ויבא בעבודה. ואם לא אמר מחזירין אותו. וכן מזכירו בברכת המזון, ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ובמוסף מתפללין כדרך שמתפללין במוסף ביום טוב, אלא כשיגיע ל"על ידי משה עבדך כאמור", אומר "והקרבתם עולה" וגו' עד "ושני תמידין כהלכתן":

שאלה לרב האי, אם יש לומר בחול המועד בעבודה ביעלה ויבא ביום חג פלוני הזה ביום מקרא קודש הזה, והשיב אין ראוי לומר כן ואין אומרים בבבל אלא ביום חג פלוני הזה ואין מזכירין יום מקרא קדש בעבודה, אבל במוסף אומר ותתן לנו מועדים לשמחה את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קדש הזה, ויש מדקדקין ואין אומרים מקרא קדש ואין זה דקדוק. עד כאן. ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף, ובאשכנז אין אומרים מקרא קדש כלל לא ביום טוב ולא בחול המועד, והכי מסתברא, דמאי שנא להזכיר מקרא קדש טפי מאיסור מלאכה ושאר כל הלכותיו, דכיון שהזכיר חג פלוני הכל בכלל.

כל הימים של חול המועד וב' ימים אחרונים של יום טוב קורין ההלל ואין גומרין אותו, אלא כאשר כתבתי בהלכות ראש חדש.

ומוציאין בכל יום ב' ספרים, וקורין ביום הראשון של חול המועד ג' בפרשת בא אל פרעה, מ"קדש לי" עד סוף סידרא, ובשנייה קורא רביעי בקרבנות המוספים בפרשת פנחס, ומתחיל "והקרבתם" עד סוף פיסקא. בשני קורין ג' בפרשת ואלה המשפטים מ"אם כסף תלוה את עמי" עד "לא תבשל גדי בחלב אמו"; והרביעי כמו אתמול, וכן בכל ימי חול המועד. בשלישי קורין בפרשת כי תשא מ"פסל לך" עד "לא תבשל גדי בחלב אמו". ברביעי בפרשת בהעלותך מ"וידבר ה' אל משה" עד "ולאזרח הארץ".

בחמישי שהוא שביעי של פסח והוא יום טוב, סדר התפלה כבשני ימים הראשונים, אלא שרב עמרם כתב שבתפלת מוסף מוסיף על הפסוקים של "והקרבתם" "ביום השביעי מקרא קודש" וגו', ואין נוהגין כן:

ומקדשין בליל שביעי על היין, ואין אומרים זמן. וקורין ה' בפרשת בשלח מריש סדרא עד "רופאך", ומפטיר קורא והקרבתם כמו בחול המועד, ומפטיר בשמואל מ"וידבר דוד" עד סוף השירה. ביום טוב השני קורין ה' בפרשת ראה "כל הבכור" עד סוף סדרא, ואם חל בשבת מתחילין "עשר תעשר", ומפטיר קורא כמו אתמול, ומפטירין בישעיה "עוד היום בנוב לעמוד" עד "צהלי ורוני".

שבת שחל בחול המועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת, ואומר הזכרה ברצה. ובמוסף מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע וחותם בשניהם. וקורין ז' בפרשת כי תשא מ"ראה אתה אומר אלי" עד "בחלב אמו". ומפטיר קורא "והקרבתם", ומפטיר ביחזקאל מן "היתה עלי" עד סוף הענין. והכי אמר רב האי: שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן, ונצחת גוג ומגוג בתשרי, ומשום הכי בניסן מפטירין העצמות היבשות, ובתשרי "ביום בא גוג".

וסימן הפרשיות, משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. פירוש; משכו, שור או כשב, קדש לי כל בכור, אם כסף תלוה, פסל לך, במדבר סיני, ויהי בשלח, כל הבכור. וזה לא ישתנה אלא כשחל פסח ביום חמישי. כי כשחל ביום ז' או ביום א' אין שבת בחול המועד. וכשיבוא ביום שלישי בא שבת ביום ה' שסימנו פסל. אבל כשיבוא ביום חמישי, אז קורין ביום א' ב' משך תורא, וביום ג' שהוא שבת קורא ראה אתה אומר אלי שהוא פסל, וביום אב"ג קורין קדש בכספא במדברא כסדר שהן כתובין בתורה, שמן הראוי לקרותם לעולם כסדר שכתובים בתורה, אלא שקורין שור או כשב בשני לפי שיש בו ענין הפסח ובחמישה עשר יום וגו', ופרשת בשלח בז' לפי שאז עברו הים, ובשאר הימים קורין כסדר שכתובים בתורה.

שבת שחל להיות ביום טוב, קורא במנחה בסדר אותה שבוע: