טור אורח חיים – סימן תעז

ולאחר גמר כל הסעודה, אוכלין ממצה השמורה תחת המפה באחרונה, זכר לפסח הנאכל על השובע. ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו. ויהא זהיר לאוכלו קודם חצות. ויש אומרים שצריך לכרכו במרור ולטבלו בחרוסת ולאכול אחריו כזית מצה לבדה, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין צריך אלא כזית אחד לבדו.

ואם שכח ולא אכלו עד שנטל ידיו לברך, או שאמר: "הב לן ונברך", או אפילו בירך כבר ונזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן, כתב אבי העזרי שיטול ידיו ויברך המוציא ויאכלנו. ואם לא נזכר עד אחר שבירך בורא פרי הגפן, לא יאכל פעם אחרת, מפני שהיה צריך לברך בורא פרי הגפן על הכוס אחר שיברך ברכת המזון שנית, ונמצא מרבה בכוסות, ובכהאי גוונא כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם, כי כולם שמורות משעת לישה. ובעל העיטור כתב שאין צריך לחזור כלל, ויוצא בכזית שאכל בראשונה אף על פי שאכל דבר אחר אחריו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הסכים לסברא ראשונה. והרב רבינו פרץ כתב: אף על גב דאמר "הב לן ונבריך", יכול לאכול בלא ברכה, אף על גב דבעלמא חשיב סילוק, שאני הכא, דכיון דאפיקומן מצוה דרמיא רחמנא עלן, איכא למימר אתכא דרחמנא סמכינן. ולא נהירא לאדוני אבי ז"ל: