טור אורח חיים – סימן תעב

ויהיה שולחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך. ואף אם הוא בבית המדרש, יקום, משום שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו. אבל לא יאכל קודם שתחשך, אף על גב דבשאר שבתות וימים טובים יכולין להוסיף מחול על הקודש, פסח שאני, דזמן אכילת מצה אינו אלא בלילה, דומיא דפסח.

ויסדר שולחנו יפה בכלים נאים כפי כחו, ויכין מקום מושבו שישב בהיסיבה דרך חירות. וכתב אבי העזרי: בזמן הזה שאין רגילות בארצנו להיסב, יושב כדרכו ואין צריך להיסב.

וכשהוא מיסב, לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו, אלא על שמאלו. ופירש רשב"ם מפני שצריך לאכול בימינו. ולפי זה איטר יד ימינו, יטה על ימינו. ורש"י פירש הטעם שלא יקדים קנה לושט, ולפי זה אין חילוק בין איטר לאחר:

אשה אינה צריכה היסיבה. ופירש רשב"ם מפני שאימת בעלה עליה, ולפי זה אלמנה וגרושה בעו היסיבה. ובעל הלכות גדולות כתב: משום דלאו אורח ארעא דאשה למזגא, ולפי זה כל אשה אינה צריכה היסיבה: אשה חשובה, צריכה היסיבה.

בן אצל אביו, צריך היסיבה, אפילו הוא רבו מובהק.

תלמיד לפני רבו, אין צריך היסיבה, אפילו אינו רבו מובהק, אלא אם כן נתן לו רבו רשות:

השמש, צריך היסיבה.

וכל מי שצריך היסיבה, אם אכל ושתה בלא היסיבה, לא יצא.

וצריך כל אדם לשתות ד' כוסות על הסדר שנפרש. שתאן זה אחר זה שלא כסדר, לא יצא.

ושיעור הכוס, רביעית. ומדת הכלי שיכילנו, ארכו כרוחב שני גודלים וכן רחבו, וגבהו כרוחב שני גודלים וחצי גודל וחומש גודל. ואין צריך שישתה כולו אלא רובו.

ואם היין חזק, צריך למזגו, ושיעורו רביעית לאחר שימזגנו. ואם שתאו חי, יצא, ובלבד שיהיה בו רביעית וישתה רובו. ויין שלנו, לכתחילה אינו צריך מזיגה.

ואיתא בירושלמי שמצוה לחזר אחר יין אדום. וייראה שאם הלבן משובח מהאדום, שהוא קודם. ויין מבושל, כתב רב האי שאין יוצאים בו, ומברכין עליו שהכל. ובירושלמי יש שיוצאין במבושל ובקונדיטון.

ואפילו אין לו אלא מזון שתי סעודות, ימכרם ליקח יין לד' כוסות, אף על פי שצריך לקבל אחר כך מן הצדקה.

ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בהם, ובכל מצוות הנוהגות באותה לילה, כגון מצה ומרור. וגם התינוקות, טוב ליתן לכל אחד כוסו לפניו. ומצוה לחלק להם קליות ואגוזים, כדי שיראו שינוי וישאלו: