טור אורח חיים – סימן תעא
כל אדם אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה, כדי שיאכל מצה לתיאבון. אבל בשר, ירק ומיני תבשיל, שרי. והרמב"ם ז"ל כתב: אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות, אבל לא ימלא כרסו מהם. ויין מותר לשתות, הן רב או מעט, כי הוא גורר תאות המאכל.
אבל קודם שעה עשירית, יכול לאכול פת. ומהו הפת שיאכל? חמץ, אסור מתחילת שעה חמישית ולמעלה, מצה נמי לא, דאיתא בירושלמי: האוכל מצה בערב פסח כבועל ארוסתו בבית חמיו, הלכך לא משכחת פת שיוכל לאכול אלא מצה עשירה - פירוש שנילושה במי פירות, דבירושלמי לא אסר אלא מצה שיוצאין בה בלילה, אבל מצה שאין יוצאין בה בלילה, מותר לאוכלה עד תחילת שעה עשירית.
ואם התחיל לאכול קודם שעה עשירית ומשכה סעודתו עד הלילה, פסק רשב"ם אף על גב דבשאר שבתות וימים טובים קיימא לן פורס מפה ומקדש, בפסח צריך להפסיק סעודתו בעקירת שולחן. ורב אלפס פסק דאף בפסח אין צריך להפסיק בעקירת שולחן וברכת המזון, אלא פורס מפה ומקדש על הכוס, ואינו מברך עליו בורא פרי הגפן, ומברך ברכת המוציא וגומר סעודתו. ויש אומרים שגם ברכת המוציא אין צריך לברך, אבל רב אלפס כתב שצריך לברך ברכת המוציא, וכן כתב בהלכות גדולות, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל:
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.