טור אורח חיים – סימן מז

ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה, כדאיתא בנדרים בפרק אלו נדרים: מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים? רבינא אמר, מפני שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (ירמיה ט יא): "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ"? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר : "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה". מאי ניהו "ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה"? אמר רב יהודה אמר רב: לומר שאין מברכין בתורה תחילה.

וצריך לברך למקרא למדרש ולמשנה ולתלמוד, וזו נוסחה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה". ונוסח אשכנזים "לעסוק בדברי תורה". "הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך, בא"י המלמד תורה לעמו ישראל". ויש חותמין "בא"י נותן התורה". ואין לחתום "בא"י למדני חוקיך", שאינה לשון ברכה והודאה לשעבר, אלא לשון בקשה, ודוד דרך בקשה אמרו: ה', שאתה ברוך, למדני חוקיך.

ויש לומר "והערב נא" בוי"ו, כי ברכה אחת היא עם "לעסוק בדברי תורה", שאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך. ולכן אין לענות אמן אחר "לעסוק בדברי תורה".

ועוד יש ברכה אחרת על התורה: "בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, בא"י נותן התורה". ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני, אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה, שהיא בית חיינו, כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום.

ואם בא ללמוד מיד אחר קריאת שמע וברכותיה שחרית, אין צריך לברך, מפני שברכה שניה שלפני קריאת שמע שהיא "אהבה רבה" יש בה מעין ברכת התורה ופוטרת אותו. ודוקא אם לומד מיד אחריה; אבל אם הפסיק בנתים, אינה פוטרת. ואם לומד מיד אחריה, שאז היא פוטרת, או שבירך ברכת התורה והתחיל ללמוד והפסיק אחר כן בלימודו, אינו צריך לברך כל היום אם הוא רגיל תמיד לעסוק בתורה. ואף אם כשיוצא לעסקיו ממהר לעשות צרכיו כדי שיחזור ללמוד, לא חשיב הפסק לעניין ברכה. ואף אם לומד בלילה, הלילה הולך אחר היום ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. ואם ישן, כתב אדוני אבי ז"ל בתשובת שאלה, שאף ביום אם ישן שינת קבע על מיטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. אבל אם רגיל להתנמנם מיושב על אצילי ידיו, שינת עראי היא ולא הוי הפסק. ואפילו שכב על מיטתו ולא ישן, לא הוי הפסק, דבעודו נעור דעתו על למודו, עד כאן.

והמשכים בבוקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת, יש לו לברך ברכת התורה. וכשקורא פרשת התמיד בבית הכנסת אין לו לחזור ולברך, אף על פי שהקורא בתורה חוזר ומברך "אשר בחר בנו" אף על פי שכבר בירך כל הברכה קודם פרשת התמיד, לא דמי, שאותה ברכה נתקנה על קריאתה בציבור כמו שנתקנה ברכה לאחריה.

כתב אדוני אבי ז"ל: המשכים ללמוד קודם עלות השחר, יברך על נטילת ידיים ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות וברכת התורה. ופרשת התמיד לא יקרא עד שיאור היום, שהיא במקום הקרבת תמיד, שאין זמנו אלא ביום. וכן ברכת "הנותן לשכוי בינה" לא יברך אלא ביום, עד כאן: