טור אורח חיים – סימן מו

ואחר שהניח תפילין, יסדר הברכות שתקנו על סדור העולם והנהגתו. ואף על גב דמלישנא דגמרא משמע שצריך לומר כל אחת ואחת בשעתה, דהכי גרסינן בברכות פרק הרואה: "כי מתער משנתיה, לימא 'אלהי נשמה' וכו' עד 'לפגרים מתים'. כי שמע קול תרנגול, לימא 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה'". פירוש, הלב נקרא שכוי בלשון המקרא, דכתיב: "או מי נתן לשכוי בינה", והלב הוא המבין, ועל ידי הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה. ומפני שהתרגנול מבין, וגם בערביא קורין לתרנגול "שכוי", תקנו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול. "וכי לביש לימא 'ברוך מלביש ערומים', וכי מנח ידו אעיניה לימא 'פוקח עורים', וכי תריץ ויתיב לימא 'מתיר אסורים', וכי זקיף לימא 'זוקף כפופים', וכי נחית לארעא לימא 'רוקע הארץ על המים', וכי מסגי לימא 'המכין מצעדי גבר', וכי סיים מסאניה לימא 'שעשה לי כל צרכי', וכי אסר המייניה לימא 'אוזר ישראל בגבורה', וכי פריס סודרא על רישיה לימא 'עוטר ישראל בתפארה', כי משי ידיה לימא 'על נטילת ידיים', כי משי אפיה לימא 'המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך וכו' שתרגילני בתורתך' וכו', וחותם 'ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל'". וכן צריך לומר "ויהי רצון" בוי"ו, שברכה אחת היא עם "המעביר שינה", שאם היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך, ועל כן אין לענות אמן אחר "המעביר שינה", שאינה סוף ברכה.

ולפי סדר הגמרא היה ראוי לברך על כל אחת ואחת בשעתה. ולפי שאין הידים נקיות, תקנו לסדרן בבית הכנסת, וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאין יודעים אותן, תקנו שיסדרום בבית הכנסת ויענו אמן אחריהם ויצאו ידי חובתן. אבל ודאי חובה הוא על כל יחיד ויחיד לברך אותן, דתניא: "היה רבי מאיר אומר: מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום", וסמכוה על דרש הפסוקים. והשיב רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא: דוד המלך עליו השלום תיקן מאה ברכות דכתיב (שמואל ב כג א) "הוקם על", ע"ל בגימטריא ק' הוי, כי בכל יום היו מתים ק' נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקדש ותקן להם לישראל ק' ברכות. ועל כן תקנו חכמים ז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו, להשלים ק' ברכות בכל יום, וצריך כל אדם ליזהר בהם, והפוחת אל יפחות, והמוסיף יוסיף על כל ברכה וברכה שנתקנה לו כמו שאמרו חכמים (ברכות מ א): "ברוך ה' יום יום", "בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו", ואמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות לה א): "אמר רב יהודה אמר שמואל, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל", וצריך כל אדם ליזהר שלא יבא לידי מעילה. ויש עוד ג' ברכות שצריך לברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא עשאני גוי", שצריך ליתן שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל הגויים וקרבנו לעבודתו. "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא עשאני עבד", אף על פי שמברך "שלא עשאני אשה", שגם היא אינה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמא, צריך לברך "שלא עשאני עבד", שהוא גרוע טפי. "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא עשאני אשה", שאינה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמא. ונהגו הנשים לברך "שעשאני כרצונו", ואפשר שנוהגים כן, שהוא כמי שמצדיק עליו הדין על הרעה. ובסידורי אשכנז כתובים אלו ג' ברכות מיד אחר "נותן לשכוי בינה", ובספרי ספרדים כתובים בסוף קודם "המעביר שינה", ואין חשש.

וראיתי בסידורי רב עמרם: כיון שבירך "זוקף כפופים", אין לברך "מתיר אסורים", ואיני יודע למה, דהא בגמרא מפרש כל אחת ואחת למה נתקנה.

עוד ברכה אחת יש בסידורי אשכנז: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן ליעף כח", ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום, ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה. ועל פי המדרש: "חדשים לבקרים רבה אמונתך", בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל, אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה, ומחזירה לו חדשה ורגועה".

ואומר "יהי רצון" עד "בין שאינו בן ברית". ואם ירצה להוסיף בקשות עוד, הרשות בידו, ואין בו משום שינוי מטבע. וכל הברכות שהן על סידור העולם והנהגתו, כגון "אלהי נשמה" ו"הנותן לשכוי" ו"רוקע הארץ על המים" ו"המכין מצעדי גבר", אין לחסר מהם, אפילו לא שמע קול תרנגול או לא הלך על הארץ. אבל אותם שהם על הנאותיו, לא יברך אם לא נהנה, כגון ששוכב על מטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף, אין לו לברך.

ובסידורי אשכנז כתוב אחר יהי רצון: "רבון כל העולמים, לא על צדקותינו אנחנו מפילין תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים, מה אנו מה חיינו מה חסדנו ומה צדקנו מה כחנו ומה גבורתנו, מה נאמר לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, כי כל מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך, ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח, עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון. לפיכך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך ולרוממך ולברך את שמך וליתן שבח והודיה לשמך, אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו, אשרינו שאנו משכימין ומעריבין ערב ובוקר בכל יום פעמים ואומרים: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". ורבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", והיה מכוין לצאת בו ידי חובת קריאת שמע, משום שפעמים כשעושין קרובץ מתעכבים מקריאת שמע עד אחר זמנה. ואמר שהיה יוצא בזה, כדאיתא בברכות: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, זו היא קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא".

"אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא העולם, אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא בעולם הבא, קדש את שמך על מקדישי שמך, קדש את שמך בעולמך, ובישועתך תרום ותגביה קרננו, ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים". ונתקנה על פי הירושלמי. ואינה פותחת בברוך, שאינה אלא ברכת הודאה.

"אתה הוא ה' האלהים בשמים ממעל ובשמי השמים העליונים, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים, קבץ קויך מארבע כנפות הארץ, יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה אלהים לבדך על כל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם, ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה. אבינו שבשמים, עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא עלינו, וקיים לנו מה שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך כאמור, בעת ההיא אביא" וגו'.

ואחר כך ברכת התורה, ופרשת התמיד, ומשנת איזהו מקומן.

והוקשה לי על זה הסדר, לומר פסוקים קודם ברכת התורה. ונהגתי בעצמי מיד אחר ברכת "אלהי נשמה" לברך ברכת התורה, ולומר אחריה פרשת ברכת כהנים, ולסדר הברכות ו"יהי רצון" ו"רבון העולמים" וכו' עד "לעיניכם אמר ה'". וראיתי בסידורי רב עמרם, אחר שכתב משנת "איזהו מקומן" וברייתא דרבי ישמעאל סידר אותו, וכן כתב: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר: רבון העולמים" וכו' עד "לעיניכם אמר ה'":