טור אורח חיים – סימן תסב

מי פירות אין מחמיצין. ורבו בזה הדיעות. לרש"י אין חייבין על חימוצה כרת, אבל חמץ נוקשה הוי, ואפילו במי פירות לבדן אסור ללוש. ולרב אלפס אפילו במי פירות עם מים מותר ללוש מליל ראשון ואילך. ויש אוסרים ללוש במי פירות עם המים אף מליל ראשון ואילך, אבל קיטוף שמקטף בהן העיסה בשעת עריכה, מתירין מליל ראשון ואילך. ור"י פירש דמי פירות בלא מים אין מחמיצין כלל, ומותר ללוש בהן מליל ראשון ואילך, אבל בליל ראשון ושני אין יוצאין בהם ידי חובת מצה, דהוה ליה מצה עשירה.

ומי ביצים היה מסתפק רש"י אם מחמיצין, ורבינו תם היה מתיר, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ומי פירות עם מים, הוי חמץ נוקשה ואין בו כרת, אבל ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה, הלכך אין ללוש בהם, ואם לש בהם פסק בהלכות גדולות כר"ג דאמר ישרף מיד, והרי"ץ גיאת ז"ל פסק כחכמים דאמרי יאפה מיד, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

וכל משקין הוו בכלל מי פירות. הלכך חטה שנמצאת בדבש או ביין וחומץ מותר, ובלבד שלא נתערב בהם מים.

מצאתי כתוב שאם נמצאת במלח חטה מלוחלחת מחמיץ, כי המלח מתולדת המים הוא, ואינו בכלל מי פירות. ואינו נראה לי, דהא שרינן ותיקא במשחא ומלחא, אלמא דמי מלח הוי בכלל מי פירות: