טור אורח חיים – סימן תס

אין עושין המצות על ידי עובד-גילולים חרש שוטה וקטן. והכי איתא בשאילתות: לשה עובד-גילולים לעיסה, או חרש שוטה וקטן דלאו בני שימור נינהו, אף על גב דאפייה ישראל בר דעת ועבד בה שימור בשעת אפייה, לא נפיק בה ידי חובתו. וכן כתב רב כהן צדק: לצאת ידי חובתו בליל ראשון אינו אלא במצה שאפאה ישראל לשם מצה, דכתיב ושמרתם את המצות עד שיהא שימור לשם מצה.

ורב האי גאון כתב: מצה שאפאה עובד-גילולים בפני ישראל על ידי שימור כתיקונה, מותר לישראל לאוכלה, ובעלי מעשה וחסידים מחמירין על עצמם כגאונים המחמירין ולשין בעצמם ואופין, כההיא דאמרינן מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה, לכן מצוה על כל אדם להשתדל בעשיית המצות ובאפייתן. וכן היה נוהג אדוני אבי הרא"ש ז"ל, היה משתדל בהן ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים בהן והיה מסייע בעריכתן.

ויהא אדם רגיל לומר על כל פירורין שיפלו בשעת לישה ועריכה "יהיו בטלין", כדי שיתבטלו קודם חימוצן.

אין עושין סריקין המצויירין, פירוש שמציירין בפת כמין חיה ועוף. אבל כל מה שעושין אותו במסרק כדי שלא יתפח, מותר. ומכל מקום טוב שלא לשהות עליו לעשותו כמין ציור. וכתב רב אלפס שלא אסרו אלא בעלי בתים שאינן בקיאין בציורין ויבאו לשהות עליהם, אבל נחתומין מותרין. ופירש הרב רבינו יונה ז"ל דנחתומין מותרין אפילו בלא דפוס, ובעלי בתים אסורין אפילו יש להם דפוס, שמאחרין לעשותן. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ואדוני אבי ז"ל היה נוטה לאסור לכל אף לנחתומין:

מותר לאפות פת עבה ביום טוב. פירוש פתין גדולים, ולא חיישינן לטורח, לא שנא ביום טוב של פסח לא שנא בשאר ימים טובים, רק שלא ילוש ביום טוב של פסח יותר מכשיעור עיסה אחת: