טור אורח חיים – סימן תנח

אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר שש שעות.

ואיתא בתשובה: מעשה באחד שאפה מצות קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו, ואסרו רבותינו המצה, דאיתקש לפסח וכיון דפסח אינו נשחט אלא משש שעות ולמעלה אף מצה כן. אבל רבינו אליעזר הגדול ור' שמואל הכהן התירו. אך לכתחילה יש ליזהר משום חביבה מצוה בשעתה.

ואבי העזרי הביא תוספתא: יוצאין במצה ישינה ובלבד שיעשנה לשם פסח, וכתב דירושלמי פליג אתוספתא ואוסר אפילו עשאה לשם פסח, וכיון דירושלמי אוסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות, ובשעת הדחק, שלא ימצאו לאפות ליל מוצאי שבת משום חג העובדי גילולים, ראוי לסמוך על התוספתא ולהתיר, מכל מקום יעשו ג' מצות בליל פסח משום חביבה מצוה בשעתה.

וכן כתב רב מתתיה: ערב פסח שחל להיות בשבת, דקיימא לן מבערין הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות, ולמה אין מבערין הכל ויאפו מצה ויאכלו בשבת, כדי להדר המצוה, שלאחר שמילא כריסו ממנה אינו מברך עליה, הלכך אל תאפו מצה אלא במוצאי שבת מפני מראית העין, שאם אתם אופים מערב שבת, אחרים מזלזלים במצות ומקילין בה, אף על פי שמותר לאפותה מערב שבת, חזקו והדרו המצוה ואפו במוצאי שבת בזמנה. עד כאן. וכיוצא בזה השיב הרב רבי יהודה הכהן על ששאלוהו מהו לאפות מצות שצריכות בליל ב', מערב יום טוב. והשיב: חביבה מצוה בשעתה ויאפו בליל שני.

ורב האי כתב: מנהג אבותינו לבער חמץ מערב שבת ולאפות מצה, וגדר גדרו קדמונינו שלא לאפות מצה מערב שבת שלא יבא לידי איסור, ובמוצאי שבת אופין מצה כתיקונה, ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מערב שבת ולא לטרוח ביום טוב ולאחר אכילת מצה, אלא זריזין מקדימין למצוה. עד כאן. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה מבער הכל מלפני השבת ומשייר מזון שני סעודות, ואופה מצות מערב שבת.

ואני ראיתי בברצלונא מהמדקדקין שהיו אופין כל מה שצריכים למועד מקודם המועד, שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם איסורו: