טור אורח חיים – סימן תכט

תניא: שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום, הלכך שלושים יום קודם הפסח חל עליו חובת ביעור כאשר אבאר.

מצאתי כתוב: מראש חדש ניסן עד אחרי אסרו חג אין נופלין על פניהם לא ביום ולא בלילה, ואין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת, ואין מתענין, ואין מספידין. והכי איתא בפרק קמא דמסכת סופרים: מפני מה אין מתענין בניסן? מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום, וכל אחד עשה ביומו יום טוב. ואין מתענין בו עד שיעבור ניסן. והבכורות מתענין בערב פסח, ותלמידים מתענין בו שני וחמישי ושני מפני חילול השם ג' ימים. ונראה לי דהנך ג' ימים אחר הפסח קאמר, כמו שרגילין באשכנז להתענות ג' ימים אחר הפסח, וכן אחר הסוכות, מפני שהם ימי משתה ושמחה ושמא מתוך כך באו לידי עבירה, וסמכו אותם אקרא דאיוב: "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני" וגו'.