טור אורח חיים – סימן תכח

[סדר החדשים]**

וזה סדר החדשים: תשרי לעולם מלא, וטבת לעולם חסר, ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר. כיצד? טבת חסר, שבט מלא, אדר חסר, ניסן מלא, אייר חסר, סיון מלא, תמוז חסר, אב מלא, אלול חסר.

ובשנה המעוברת אדר הראשון מלא והשני חסר. וכותבין בשטרות באדר הראשון אדר סתם, ובשני כותבין אדר השני.

ומרחשון וכסלו פעמים שניהם מלאים, פעמים שניהן חסרים, ופעמים מרחשון חסר וכסלו מלא. וכשיהיו שניהן מלאים נקראת השנה שלימה, וכשיהיו שניהם חסרים נקראת חסירה, וכשיהיו א' מלא וא' חסר נקראת כסדרה. וסימן לידע איזה חדש חסר ואיזה חדש מלא - "כל דסמיך למלכא חסר", ניסן מלך שבו חג המצות, סיון מלך שבו חג שבועות, אב מלך שבו היו קוצצין עצים לקרבן, תשרי מלך שבו המועדות, שבט מלך שבו ר"ה לאילנות.

וקביעות השנה לידע אם היא שלמה או חסרה או כסדרן תלוי ביום קביעות ראש השנה. על כן אפרש תחלה הימים שראויין לקבוע בהן ראש השנה.

[קביעות ראש השנה]**

אין קובעין ר"ה לא ביום א' ולא ביום ד' ולא ביום ו', וסימנך "לא אד"ו ראש". ואם חל מולד תשרי בא' מאלו הימים דוחין הקביעות ליום של אחריו. ואפילו אם חל ב-בגה"ז שראוי לקבוע בהן, אם המולד בחצי היום (שהוא י"ח שעות) ומחצי היום ומעלה נקרא "מולד זקן", ואין קובעין ר"ה ליום המולד ונדחה ליום של אחריו. אבל היה המולד פחות מחצי היום אפילו רגע אחד, קובעין אותו בו ביום אם הוא ביום שראוי לקבוע בו.

ואם היה מולד זקן ביום שלפני אד"ו, שאינו ראוי לקבוע לא בו ולא ביום של אחריו, כגון שהיה מולד זקן בשבת, נדחה עד יום של אחריו שהוא יום ב' והוא יום ג' למולד. וכן כל כיוצא בזה.

ויש עוד מולד שדוחין קביעות ר"ה מיום הולדו, והוא שנולד בליל ג' ט' שעות ר"ד חלקים בשעה העשירית וממנו למעלה והשנה פשוטה, אז הוא נדחה מיום הולדו, ומיום של אחריו מפני אד"ו, ונקבע ביום ה'. אבל אם היה חלק א' פחות מר"ד, או שהשנה מעוברת, אז נקבע ביום הולדו.

ועוד יש אחר שדוחין הקביעות מיום הולדו, והוא שנולד ביום ב' ט"ו שעות תקפ"ט חלקים בשעה הרביעית וממנו למעלה, והוא שתהיה השנה של אחר העיבור מיד - ששנה שלפניה היתה מעוברת, אז אינו נקבע ביום המולד ונדחה עד ליום של אחריו. אבל אם היה פחות מזה אפילו חלק א', או שאינו שנה שמיד לאחר העיבור, אז נקבע ביומו.

ועל כן הרוצה לידע קביעות ראש השנה, יחשוב מולד תשרי באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה חלק יבוא, ויום שיהיה בו המולד הוא יום הקביעות, אם לא שימנענו אחד הדברים שהזכרנו, שלא יהיה באד"ו, ולא יהיה מולד זקן, ולא יהיה בגטר"ד בשנה פשוטה, ולא ב' ט"ו תקפ"ט של אחר העיבור.

[קביעות השנה]**

וכיון שיודע קביעות ר"ה ורוצה לידע קביעות חדשיה אם שנה זו שלמה או חסרה או כסדרה, יחשוב באיזה יום יקבע ר"ה שלאחריו, ויחשוב מנין הימים שביניהן חוץ מיום הקביעות של שנה זו ושל שנה הבאה, אם יש ביניהן ד' ימים יהיה מרחשון וכסלו שלמים, ואם הם ג' יהיו כסדרן מרחשון חסר וכסלו מלא, ואם הן ב' יהיו חסירין. במה דברים אמורים כשהיתה השנה שרוצה לידע סידור חדשיה פשוטה, אבל אם היא מעוברת, אז אם יש בין הקביעות ז' ימים היא שלמה, ואם הן ו' הן כסדרן, ואם הן ה' היא חסרה.

כיצד? הרי שרוצה לידע סידור חדשי שנה זו, ויהיה ר"ה ביום ה' והיא פשוטה ושל אחריה ביום ב', נמצא שיש ביניהן ג' הרי ידענו שהיא כסדרה. ואם ר"ה שלאחריה בג', היא שלמה שיש ביניהן ד' ימים. ואם ר"ה בשנה זו בשבת ובשנה של אחריה ביום ג', הרי חסרה שאין ביניהן אלא ב' ימים. ועל דרך זו לשנה מעוברת בתוספת שני ימים כאשר ביארנו.

[כללים קצרים לקביעות השנה]**

וכדי שלא יצטרך אדם לחשוב כמה יש בין קביעות ר"ה זו לשנה אחרת, אכתוב כללים לידע בהן קביעות החדשים בלא חשבון.

שנה שעיבור לפניה ולא לאחריה, והיא שנת אד"ט י"ב ט"ו, וכלל שלה אטר"ד ב"ש בט"ו תקפ"ט ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח ות"ח ז"ש זי"ח ב"ח.

וזה פירושו: מולד של ר"ה שנולד באטר"ד וממנו עד בט"ו ותקפ"ט, יהיה ר"ה ביום ב' והשנה שלימה. והנולד בבט"ו תקפ"ט וממנו עד גטר"ד, יהיה ר"ה ביום ג' והשנה כסדרן. והנולד בגטר"ד וממנו עד הטר"ד, יהיה ר"ה ביום ה' והשנה כסדרן. והנולד בהטר"ד וממנו עד הי"ח, יהיה ר"ה ביום ה' והשנה שלימה. והנולד בהי"ח וממנו עד ות"ח, יהיה ר"ה ביום ז' והשנה חסירה. והנולד בות"ח וממנו עד זי"ח יהיה ר"ה ביום ז' והשנה שלימה. והנולד בזי"ח וממנו עד אטר"ד, יהיה ר"ה ביום ב' והשנה חסירה.

ובשנה שעיבור לאחריה ולא לפניה, והיא שנת ב' ה' י' י"ג י"ו, כלל שלה אטר"ד ב"ש בי"ח ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח וטר"ד ז"ש זי"ח ב"ח.

והפירוש כמו שכתבתי בכלל הראשון. מתחלת הסימן עד סימן שלאחריו, סימן השנה כמו שכתוב אצלו.

ובשנה שעיבור לפניה ולאחריה, והוא שנת זי"ח, כלל שלה אטר"ד ב"ש בט"ו תקפ"ט ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח וטר"ד ז"ש זי"ח ב"ח.

ובשנה מעוברת שהיא שנת גוח יא יד יז יט, כלל שלה א"כ תצ"א ב"ש בי"ח ג"כ גי"ח ה"ח די"א תרצ"ה ה"ש הי"ח ז"ח ו"ך (בח) תצ"א ז"ש זי"ח ב"ח.

ויש עוד כללים בסידור השנים. שנה שר"ה ביום ז' או ביום ב', לא תהיה כסדרה לעולם בין בפשוטה בין במעוברת. ואם יהיה ביום ג', תהיה לעולם כסדרה בין פשוטה בין מעוברת. ואם יהיה בה', אם היא פשוטה אי אפשר שיהיו חדשיה חסרין, ואם היא מעוברת אי אפשר שיהיו כסדרן.

[ימים שראויים לקבוע בהם מועדים וראשי חדשים]**

אלו הימים שאין ראויין לקבוע בהן המועדים. לא אד"ו ראש השנה. ולא גא"ו צום כיפור. ולא זב"ד פורים. ולא בד"ו פסח. ולא גה"ז עצרת והושענא רבה. לא ג' חנוכה. ולא אג"ו צום אסתר. ולא בד"ו צום תמוז ואב.

לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר, וסימן פל"ג ח"י, פירוש פורים ל"ג ח"י באייר. וביום שיהיה חנוכה, יהיה עצרת.

ואלו הימים שהוקבע בהן ר"ח ולא בזולתן. ניסן אגה"ז, אייר בדה"ז, סיון אבד"ו, תמוז אגה"ז, אב בד"ה, אלול אבד"ו, תשרי בגה"ז, מרחשון בד"ו, כסליו אב גד הו, טבת בג"ד הו"ז, שבט בג"ד הו"ז, אדר הראשון ושני זבד"ו.

סימן לקביעות המועדים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ. פירושו, ביום א' של פסח יהיה לעולם תשעה באב, וסימן על מצות ומרורים יאכלוהו. ביום ב' שבועות. ביום ג' בו ר"ה. ביום ד' בו קריאת התורה, פירוש שמחת תורה. ביום ה' בו צום כפור. ביום ו' פורים שעבר.

[כללים לקריאת התורה]**

לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח בפשוטה, ובמעוברת מצורע, חוץ מבז"ח מעוברת שקורין אחרי מות קודם הפסח. ולעולם פרשת וידבר שהיא תחילת הספר קודם עצרת, ובה"ח מעוברת ובה"ש מעוברת נשא קודם עצרת. ט"ב קודם ואתחנן. אתם נצבים קודם ר"ה, ולכן כשר"ה ביום ב' ג' שיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות, צריכין לחלק נצבים וילך, כדי שיקראו וילך בין ר"ה לצום כפור והאזינו בין צום כיפור לסוכות, וסימן "ב'ג' המלך פת וילך". אבל כשר"ה ביום ה"ז, אז אין בין ר"ה לסוכות אלא שבת א' שקורין בה האזינו, אז וילך עם נצבים קודם ר"ה. וסימן לפשוטה פקדו ופסחו, ולמעוברת סגרו ופסחו, מנו ועצורו, צומו וצלו, קומו ותקעו.

פרשת האזינו מחלקין פרשיותיו כדרך שהיו מחלקין אותם במקדש, שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע. וכתב ר' פלטוי גאון סימן "הזיו לך", פירוש האזינו עד זכור, ומזכור עד ירכיבהו, ומירכיבהו עד וירא ה', ומוירא ה' עד לו חכמו, ומלו חכמו עד כי אשא אל שמים, ומכי אשא אל שמים עד סוף השירה. ובבית הכנסת קורא השביעי עד סוף הסדר.

קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן, אלא אחד קורא כולם, הלכך מתחילין בפסוק שלפניהן ומסיימין בפסוק שלאחריהן, אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהן.

ח' פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהן אלא יחיד קורא כולם.

[כללים להפטרות]**

בפסיקתא: מבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה, ומשם ואילך לפי הזמן ולפי המאורע, "תלתא דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא". תלתא דפורענותא - דש"ח, דברי ירמיהו לפרשת פנחס, שמעו דבר ה' לראשי המטות, חזון לאלה הדברים בשבת שלפני ט"ב. שבע דנחמתא - נו"ע ארק"ש, נחמו לואתחנן, ותאמר ציון לעקב, עניה סוערה לראה, אנכי לשופטים, רני עקרה לכי תצא, קומי אורי לכי תבא, שוש אשיש, לאתם נצבים. וכשחל ר"ה בב"ג שוילך בין ר"ה לצום כפור, מפטירין דרשו בין ר"ה לי"ה, ובין צום כפור לסוכות שובה להאזינו. אבל כשר"ה בה"ז שהאזינו קודם צום כפור, מפטירין בו שובה. ויש נוהגין כשר"ה בב"ג, מפטירין בין ר"ה לצום כפור שובה, ובין צום כפור לסוכות וידבר דוד, וסימן דפסיקתא מוכח כמנהג הראשון דקאמר תרתי דתיובתא.

ראו גם:** טור אורח חיים תכח - לוחות העיבור