טור אורח חיים – סימן שסה

מבוי שנפרץ מצדו כזה, אי בקעי רבים במקום הפרצה, אפילו לא נפרץ אלא פרצה של ד' טפחים, לא חשיב כפתח וצריך תיקון. ואי לא בקעי ביה רבים, עד פרצת י' אין צריך תיקון אפילו אי ליכא גדודי. והני מילי שנשאר ממנו ד' טפחים כלפי ראשו, אבל לא נשאר ארבעה טפחים, אפילו לא נפרץ אלא בג' צריך תיקון. פחות מג' אין צריך תיקון. ואם נפרץ מראשו, פרצתו בארבעה.

מבוי שנפרץ במילואו לחצר, ונפרץ החצר מצד השני לר"ה כזה, לא ערבו בני החצר עם בני המבוי, חצר מותרת אפילו אם נפרץ נגד פרצות המבוי, ואפילו בקעי בה רבים, ובלבד שלא יהא בפרצה יותר מעשר, ומבוי אסור אפילו אינו כנגד פרצת החצר, דכיון שלא ערבו עם המבוי אוסרת עליו, וכגון שנכנסו כותלי המבוי בחצר בענין שאין הגיפופין שנשארו לחצר נראין למי שעומד במבוי, הלכך אין עולין להתירו, אבל אם נראין, עולין לו לשם לחי ומותר.

ואם ערבו בני החצר עם בני המבוי, והפרצה שבמבוי לחצר אינו מצד החצר, ופרצת החצר מצד השני אינן מכוונות כנגד פרצת המבוי כזה, והחצר של רבים, גם המבוי מותר. אבל אם לא ערבו, או אפילו ערבו ופרצת המבוי לחצר מצדו כזה, או אפילו באמצע ופרצת החצר מצד השני כנגדה כזה, או אפילו אינו כנגדה והחצר הוא של יחיד, אסור.

ואם נפרץ לרחבה פחות מסאתים, או יותר על סאתים והוקפה לדירה, דינו כאילו נפרץ לחצר. אבל אם יתירה על סאתים ולא הוקפה לדירה, הוי כאילו נפרץ לכרמלית וצריך תיקון.

מותר להשתמש תחת הקורה וכנגד הלחי.

והני מילי בפתוח לר"ה. אבל בפתוח לכרמלית, אסור בין תחת הקורה ובין כנגד הלחי, מפני שמצטרף לכרמלית שאצלו. והראב"ד התיר כנגד הלחי אף בפתוח לכרמלית. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא כתב כן.

ואע"ג דמותר להשתמש תחת הקורה, מכל מקום לא ישב אדם בראש המבוי, שמא יפול לו החפץ מידו לר"ה ויביאנו אליו, כיון שאין היכר בינו לר"ה, אבל על פתח החצר מותר שיש בו הכירא.

מבוי שניטל קורתו או לחיו בשבת, אע"פ שהותר למקצת השבת אסור משם ואילך.