טור אורח חיים – סימן שלא

עושין כל צרכי מילה בשבת. מוהלין, ופורעין, ומוצצין, ונותנין עליו כמון, ומרחיצין הקטן אחר המילה אפילו ביום הג' שחל להיות בשבת, ואפילו ישראל מבעיר האש ומחמם המים.

וכל זמן שלא סילק ידו מן המילה, חוזר אפילו על ציצין שאינן מעכבין. סילק ידיו, אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין. ואלו הן המעכבין, בשר החופה רוב גובה של עטרה.

ואפילו ספק אם נולד לשבעה או לשמונה ולא גמרו שעריו וצפרניו, מלין אותו בשבת, דאי חי הוא שפיר מהיל ואי מת הוא מחתך בבשר בעלמא הוא. אבל אם הוא ודאי נולד לשמונה, אין מלין אותו בשבת אלא א"כ גמרו שעריו וצפרניו.

ודוקא מילה בזמנה. אבל שלא בזמנה, כגון שהיה חולה והמתינו לו עד שהבריא, אינו דוחה שבת.

אנדרוגינוס, ונולד בין השמשות, ונולד כשהוא מהול, ומי שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ואח"כ נתגיירה, אין מחללין עליהן השבת.

ודוקא מילה עצמה דוחה שבת משום שאי אפשר לעשותה מערב שבת, אבל מכשיריה שאפשר לעשות מערב שבת אין דוחין שבת.

הלכך, אם לא הביא סכין מע"ש, לא יביא בשבת אפילו דרך גגות וחצרות וקרפיפות אם לא ששבת בהן. לא היה לו כמון שחוק מע"ש, לא ישחקנו אלא לועס בשיניו. אם לא עירב מאתמול יין ושמן ליתן עליה, לא יערבם היום אלא יתן כל אחד ואחד לבדו, ובי"ט מערב כדרכו. ואין עושין לה חלוק אלא כורך עליה סמרטוט, ואם אין לו, כורך על אצבעותיו דרך מלבוש ומביא דרך חצר אחרת אפילו לא עירבו יחד.

אסור לומר לא"י לפני המילה לחמם חמין לצורך המילה, דכיון שיש בו איסור דאורייתא לא התירו אמירה לא"י. אבל באיסור דרבנן, כגון להביא דרך מבוי שלא נשתתפו או בחצר שלא עירבו, מותר לומר לא"י להביאם. וכן אם היה לא"י מים שחימם בשבת לצורך עצמו, או עבר ישראל וחימם אותם, מותר לרוחצו בהם אף ע"פ שאסרו רחיצה בכל הגוף אפילו במים שנתחממו בערב שבת, במילה התירו.