טור אורח חיים – סימן שכט

כל פיקוח נפש דוחה שבת, והזריז הרי זה משובח.

אפילו נפלה דליקה לחצר אחרת וירא שתעבור לחצר זו ויבוא לידי סכנה, יכול לכבותה כדי שלא תעבור.

ואין הולכין בו אחר הרוב, כגון תשע עו"ג וישראל אחד, לא מיבעיא באותה חצר דפשיטא שאם נפל שם עליהן שמפקחין דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אלא אפילו פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו שם מפקחין, כיון שנשאר קביעות הראשון במקומו חשבינן ליה כמחצה על מחצה. אבל אם נעקרו כולן ובשעת עקירתן פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפל עליו, אין מפקחין, כיון שנעקר קביעות הראשון ממקומו אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש.

מי שנפלה עליו מפולת ספק חי ספק מת, ספק שם וספק אינו שם, ואפילו אם תמצא לומר שהוא שם ספק עו"ג וספק ישראל, מפקחין אף ע"פ שיש בו כמה ספקות. ואפילו מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה, מפקחין ובודקין עד חוטמו, ואם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי מת, לא שנא פגעו בראשו תחלה או ברגליו תחלה. ואפילו מצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים, אלא בודק עליהם שמא עדיין הם חיים.

עו"ג שצרו על עיירות של ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם השבת, באו על עסקי נפשות או אפילו סתם, יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי ממון מחללין עליהם את השבת.

וכן על הספינה המטורפת בים, ונהר השוטף, מצוה על כל אדם להצילן ולחלל עליהם. וכן יחיד הנרדף מפני ליסטים מצוה להצילו. והמצילין חוזרין בכלי זיינם למקומם.