טור אורח חיים – סימן שכו

אסור לרחוץ כל גופו בחמין בשבת וי"ט, אפילו כל אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת וי"ט, בין אם הם בכלי או בקרקע, ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור. אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו.

והני מילי בחמי האור, אבל בחמי טבריא או בצוננין מותר לרחוץ כל גופו. ובספר המצות לא התיר בחמי טבריא אלא א"כ הם בקרקע אבל לא בכלי. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל התירם בכל ענין.

אמת המים שהיא חמה, אסור להמשיך לתוכה סילון של צונן אפילו מע"ש. ואם המשיכו בה, המים אסורין ברחיצה ובשתיה כאילו הוחמו בשבת, אפילו המים שנכנסו לה מע"ש.

לא ישתטף אדם בצונן ויתחמם מיד אח"כ כנגד האש, מפני שהמים שעליו מתחממין. לכן צריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל האש אחר הנטילה אם לא שינגבם תחלה יפה. אבל מותר להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש, שאין המים שעליו מתחממין כל כך.

מותר לחמם בגד וליתנו ע"ג בטנו, אבל כלי שיש בו מים חמין אין להניח עליו.

הרוחץ בנהר, צריך שינגב גופו יפה כשעולה מן הנהר מפני המים שלא ישארו עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית. אבל ההולך במטר ומטר יורד עליו ועל לבושו, שרי.

אדם מותר לטבול בשבת מטומאתו, מפני דנראה כמיקר.

מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בעפר לבינה כתושה ובעפר פלפלין ובמי זיתים ובאהלא מעורב עם הדס ועם עשב שקורין וי"אולש, ולא חיישינן שישיר השיער, ובלבד שלא יהא רובא אהלא.

מרחץ שסתמו נקביו מע"ש, למוצאי שבת רוחץ בו מיד, אבל בשבת וי"ט אסור אפילו להזיע. והני מילי באמבטי קטנה, אבל באמבטי גדולה של כרכין שאין בה זיעה הרבה, מותר לעבור בה אע"פ שבדרך הילוכו הוא מזיע.

עיר שישראל ואינו יהודי דרים בה ויש בהן מרחץ שרוחצת בשבת, אם רוב א"י מותר לרחוץ בה במ"ש, ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה, אסור למ"ש עד כדי שיחמו. ובאמבטי קטנה ושלטון בעיר ויש לו עבדים שאפשר לתלות שחממו אותו לצרכו בבת אחת, תולין בו ומותר מיד במ"ש.