טור אורח חיים – סימן שכה

מותר לזמן אינו יהודי בשבת אע"פ שבי"ט אסור. ומותר ליתן לו מזונות בחצר, ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו. ודוקא שהאינו יהודי בחצר, אבל אם עומד בחוץ ופשט ידו לפנים שידוע הוא שיוציאו, או ליתן לו שאר חפצים שדרכן להוציאן אסור אפילו אם עומד בפנים, או אפילו אם החפצים של האינו יהודי, שהרואה שנותן לו אינו יודע שהחפצים של האינו יהודי.

פת של אינו יהודי שנאפה בשבת, ר"ת אוסר אותו דשמא נטחן היום ונמצא שהוא מוקצה, דבין השמשות לא היה ראוי. ובספר התרומות כתב פנים לאיסור ולהיתר. ואדוני אבי ז"ל כתב: ולי נראה להתיר, דאפילו היה קמח או עיסה בין השמשות לא הוי מוקצה כיון דגמרו בידי אדם, והטחינה והאפייה אינה אוסרות כיון דבשביל אינו יהודי היא.

אינו יהודי שצד דגים או ליקט פירות או אפה פת או בשל לעצמו, כתב ספר המצות: יש מתירין כמו שאר מלאכות שעושה לצורכו, ויש אוסרין כמו פירות הנושרין שנאסרו אפילו נשרו מאיליהן דבדבר מאכל החמירו טפי, והכי מסתבר לאסור דלא גרע מנשרו מאיליהן, ואפילו אם ספק אם לקטן או צדן היום אסורים בו ביום, אבל לערב מותרין מיד אפילו אם ודאי לקטן וצדן היום.

ואם לקטן וצדן בשביל ישראל, אסורים לכל בו ביום ולערב בכדי שיעשו. וכן נמי אם צד ולקט בשביל ישראל ואינו יהודי, צריך להמתין לערב בכדי שיעשו. ואם ספק אם לקט בשביל ישראל אם לאו, או שידוע שלקט לצורך ישראל ואין ידוע אם נלקטו היום אם לאו, אסורין בו ביום. ולערב - כתב בספר המצות שמותרין מיד כיון שהוא ספק.

ודבר שאין בו חשש צידה ומחובר, אלא חושש שהובא חוץ לתחום, אם הביאו האינו יהודי לעצמו מותר אפילו בו ביום, ואם הביאו בשביל ישראל אסור בו ביום למי שהובא בשבילו ולערב בכדי שיעשו, ולאחרים מותר בו ביום. ואם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום אם לאו, מותר לערב לאלתר אפילו למי שהובא בשבילו לר"י, ולרי"ף גם בזה צריך להמתין בכדי שיעשו.

אינו יהודי שמילא מים לבהמתו מבור שהיא רשות היחיד לר"ה, יכול הישראל להשקות מהם לבהמתו. והוא שאין האינו יהודי מכירו דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו. ואם מילא לצורך בהמת ישראל, אסור לכל בכל מיני תשמיש. והאידנא שאין לנו ר"ה דאורייתא, מותר לאחר שלא מילא בשבילו. ור"ת היה אומר הא דאסרינן בממלא לצורך ישראל דוקא לבהמתו, אבל הוא עצמו מותר בהם אף ע"פ שנתמלאו בשבילו, כיון שאם היה רוצה היה יורד לבור ושותה, ור"י אוסר.

לקט עשבים לצורך בהמתו, מאכיל אחריו ישראל אם אינו מכירו. אבל אם מכירו אסור. וכן בכל דבר דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו. אבל בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו, כגון שהדליק הנר לעצמו שבנר אחד יספיק לכל, או עשה כבש לירד בו, אפילו מכירו מותר דכבש לאחד כבש למאה. ואם לקט בשביל ישראל אסור. ואם לקט והאכיל לבהמת ישראל א"צ למחות בידו לפי שעה, אבל אם רגיל בכך צריך למחות.

ואם עשה ארון או קבר לעצמו, מותר לישראל ליקבר בו. ואם עשאו בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. ואדוני אבי ז"ל לא חילק בפסקיו בין אם הוא בצנעה או בפרהסיא. אבל הרמב"ם כתב דוקא שהקבר בפרהסיא והארון על גביו שהכל יודעין שנעשה לפלוני ישראל, אבל אם הוא בצנעה מותר לערב ליקבר בו בכדי שיעשה, ואפילו הוא בפרהסיא מותר לאחר ליקבר בו בכדי שיעשה. וכן משמע בגמרא, דמוקי לה בקבר העומד בסרטיא והארון מונח על גביו, אלא שרש"י פירש אותו על עשה קבר וארון לעצמו שאם עומד הקבר בסרטיא במקום שאין דרך הישראל ליקבר שם אז ודאי לא נעשה בשביל ישראל ומותר ליקבר בו מיד, הא לאו הכי צריך להמתין בכדי שיעשו.

ואם הביא חלילין לצורך ישראל לסופדו בהם, לרש"י לא יספוד בהן עולמית, ולר"י מותרין לו לערב בכדי שיעשה ולאחר מותרין מיד. ודוקא בידוע שהביאן מחוץ לתחום, אבל סתמא שאינו ידוע אם הביאם בשבת אם לאו שרי לרש"י, ולרי"ף סתמא נמי אסור, אלא א"כ ידוע שהיו בתוך התחום, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דאפילו סתמא נמי אסור, ואפילו בידוע שהביאן בתוך התחום צריך להמתין בכדי שיבואו, מפני שהביאן באיסור שהעבירן ד' אמות בר"ה אפילו הביאן סתם. ואם אמר לו ישראל להביאן לו אסורין לו לעולם ולאחרים בכדי שיביאום ממקום שהביאן. ואדוני אבי ז"ל הסכים לפירוש רש"י.