טור אורח חיים – סימן שכ

זיתים וענבים אסור לסוחטן. ואם יצאו מעצמן אסורין, ואפילו עומדין לאכילה דלא הוה לן למיחש שמא יסחוט, אפילו הכי כיון שרובן לשתייה חיישינן שמא ימלך עליהם לשתייה. ואם נתרסקו יפה מערב שבת, מותרין המשקין היוצאין מהן.

כתב בעל התרומה: גיגית מליאה ענבים שבועטין אותם במקלות, אין זה נתרסקו ואסור היין היוצא מהם. ואם יש בגיגית יין צלול שיצא מערב שבת מותר, שכל יין ויין שיוצא בשבת מן הענבים מתבטל ביין שיצא מע"ש. ומטעם זה נמי מותר לשתות יין מן החבית שממלאין אותה ענבים שלמים ונותנים יין עליהם ולאחר זמן מתבקעין ויוצא מהם יין, אף כשנתבקעו בשבת, שכל מה שיוצא מהם מתבטל ביין שיש בו.

תותים ורמונים אסור לסוחטן. ואם יצאו מעצמן, אם עומדין לאכילה מותר, ולא חיישינן שמא ימלך עליהן לשתייה כיון דרובן לאכילה, ואם עומדין לשתייה אסורים, חיישינן שמא יסחוט.

ושאר כל הפירות מותר לסוחטן לכתחלה.

הא דאמר רב סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך קדירה - פירוש שיש בה אוכל, והוה ליה משקה הבא לאוכל ולא לתוך הקערה - פירוש שאין בה אוכל, והוה ליה משקה הבא למשקה ואסור, וכן הא דאמר רב חסדא חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה, פירש ר"ח שאינו הלכה. וכן הסוחט כבשין ושלקות מפני שצריך למימיהן, כתב שחייב חטאת ואפילו לתוך הקדירה.

אבל רי"ף פסק שסוחטין אשכול וכבשין ושלקות לתוך הקדרה ולכתחלה אפילו בצריך למימיהן, אבל לתוך הקערה פטור אבל אסור, ולגופן שאינו צריך למים ואינו מכווין אלא לתקנן לאכילה אפילו לתוך הקערה מותר, וחולב אדם עז לתוך הקדרה - בי"ט קאמר ולכך מותר. וכן התיר הרב רבי יוסף לסחוט בוסר לתוך האוכל.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בתשובת שאלה על סחיטת בוסר לתוך הקערה שיש בה אוכל, מי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים והמחמיר תבוא עליו ברכה, והתיר לסחוט לימוני"ש, ואסר לסחוט רמונים אפילו לצורך חולה אם לא שיהא בו סכנה.

ור"ת כתב דבוסר ודאי אסור, דלא שרינן אלא באשכול של ענבים שראוי לאכילה, אבל בוסר שאינו ראוי לאכילה ואפילו האוכלו בטלה דעתו, הוי כבורר אוכל מתוך פסולת.

אין מרסקין השלג והברד, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש, אע"פ שמתמחה כיון שאינו עושה בידים שרי. על כן צריך ליזהר בחורף כשנוטלין הידים, שלא יהא במים לא שלג ולא ברד. והר"ם מרוטנבורק התיר להטיל מי רגלים בשלג שדומה לדריסת הרגלים שדורס אותו ברגליו ואינו חושש. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל נזהר בדבר, שאינו דומה לדריסת הרגלים כי ע"י השתן ודאי נימוח. ואבי העזרי כתב שמותר לשבר הקרח כדי ליטול המים מתחתיו.

כתב בעל התרומות שאסור לשפשף הידים במלח בשבת, לפי שהוא נימוח והוי נולד.

הסוחט בגד להוציא מים שבו חייב. הלכך אסור לפרוש סודר ע"פ החבית וליתן על גביו הכלי שדולין בו, שמא יבא לידי סחיטה. אבל בגד העשוי לפרוש עליו מותר, שאינו חושש עליו לסוחטו.

ואסור להדק מוכין בפי חבית שיש בו משקין, שמא יבא לידי סחיטה.

ספוג, אין מקנחין בו אלא א"כ יש בו בית אחיזה, משום גזירה שמא יסחוט.

חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום הנקב שמוציאין ממנו היין, התיר בערוך להסירו בשבת אע"פ שאי אפשר שלא יסחוט והוי ליה פסיק רישיה וקי"ל כל פסיק רישיה אסור, אפילו הכי הכא שרי כיון שאינו נהנה בסחיטה זו שהרי היין נופל לארץ, הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה ושרי. אבל אם היה כלי תחתיו לקבל היין אסור. ור"י היה אוסר אפילו היכא דלא ניחא ליה.