טור אורח חיים – סימן ג

ובכניסתו לבית הכסא יאמר: "התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם". וכן יאמר בכל פעם שיכנס.

ויהא צנוע בבית הכסא, ולא יגלה עצמו עד שישב. וימשמש בפי טבעת ואחר כך ישב. ויגלה מלפניו טפחיים ומלאחריו טפח, ואשה – מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום.

וכשיושב, יכוון שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון, או איפכא, אבל לא ישב בין מזרח למערב. ומיהו דווקא כשנפנה במקום מגולה; אבל במקום שיש מחיצות, כגון בית הכסא שבבית, אין צריך לדקדק.

וכשנפנה בשדה, אם הוא אחורי הגדר, יפנה מיד; ובבקעה, יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את פירועו.

ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי. ויקנח ביד שמאל, ולא בימין. ולא יקנח בחרס, משום כשפים; ולא בעשבים יבשים, ולא בצרור שקינח בו חברו. ויפנה בצניעות בלילה כדרך שעושה ביום.

ולא ישתין מעומד, שלא יתזו ניצוצות על רגליו ויראה ככרות שפכה, ונמצא מוציא לעז על בניו; אם לא שיעמוד במקום גבוה, או שישתין לתוך עפר תיחוח. ויזהר לבל יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה ולמטה לצד הארץ, ואף אם הוא נשוי. ולא ישהא צרכיו.