טור אורח חיים – סימן רלד

שכח ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים, הראשונה של ערבית והשניה לתשלומי מנחה.

ודוקא שכח, אבל הזיד ולא התפלל, אין לו תשלומין. וגאון כתב אפילו הזיד, אם רוצה להשלים אותה בתפילת ערבית הרשות בידו, אלא שאין לו שכר תפילה בזמנה.

שאלה לאדוני אבי ז"ל: מי שהתפלל מנחה גדולה ורוצה להתפלל מנחה קטנה נדבה, איזה מהם חובה גדולה או קטנה. והרמב"ם ז"ל כתב: נהגו אנשים הרבה להתפלל מנחה גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו קצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות, עד כאן. והשיב: לדברי רבני צרפת ואשכנז אין לו לאדם להתפלל תפילת נדבה, שלא תקנו אלא ג' תפילות ביום, אבל רב אלפס כתב שיכול אדם להתפלל תפילת נדבה, ואתם שאתם נוהגין כמותו מסתבר כיון שהגיע שש שעות ומחצה שהוא זמן מנחה, הראשונה חובה והשנייה נדבה. אבל נראה לי שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל תפילת נדבה אם לא שיוכל לחדש בה דבר, וגם צריך שיהא מכיר עצמו זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפילתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת, אבל אם אינו מכוין בה יפה, קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם, והלואי שיכול לכוין בג' תפילות שתקנו חכמים.

סדר תפילת המנחה - בציבור, אומר אשרי וקדיש ומתפללין י"ח, וש"צ מחזיר התפילה כדרך שעושין בשחרית, ונופלים על פניהם ואומרים "ואנחנו לא נדע" וכו', ואומר קדיש שלם, ונפטרין לבתיהם לשלום. ויש שאין אומרים "רצה" במנחה, אלא מתחילין "ואשי ישראל", וכבר כתבתי למעלה שאין טעם למנהגם.