טור אורח חיים – סימן כג

ההולך בבית הקברות, צריך להגביה הציצית, שלא יהא נגרר על בית הקברות, כדאיתא בברכות: רבי חייא ורבי יונתן הוו אזלי ביני קברי, הוה שדיא תכלתא דרבי יונתן עלויה קברי. אמר ליה: דלייה, דלא לימרו: למחר באין אצלנו, ועכשיו מחרפין אותנו? פירוש, שנראה כמחרף, שאינן יכולין לקיים המצוות. שמע מינה שמותר לילך לבית הקברות בלבוש שיש בו ציצית, רק שיזהר להגביהן. וכתב הרב רבינו יונה: דוקא בימיהם, שהיה בכל בגדיהם ארבע כנפות, שאי אפשר שיסיר כל בגדיו כשילך לבית הקברות; אבל אנו, שאין אנו מכוונין בהם למלבוש אלא למצוה, אסור, משום "לועג לרש" (משלי יז ה).