טור אורח חיים – סימן רב

על כל פירות האילן, בין אם הם מז' המינין או משאר מינין, ברכה ראשונה שלהם "בורא פרי העץ", חוץ מהיין שמברך עליו "בורא פרי הגפן" בין חי בין מבושל.

אבל על הענבים מברכין בורא פרי העץ.

ובעודן בוסר - כל זמן שלא הגיעו לכפול הלבן, מברכין עליו "בורא פרי האדמה", דכל דבר שגדל על האילן ואינו עיקר הפרי מברכין עליו בורא פרי האדמה, ומשהן כפול הלבן ואילך, מברכין עליהן ב"פ העץ. ואם הוא מסופק אם הוא כפול הלבן או לא, מברך עליהן בורא פרי האדמה, דקי"ל בירך על פרי האילן בורא פרי האדמה יצא.

ועל החרובין משישרשרו, פירוש שיראה בהם כמין שרשרות של חרובין, מברך עליהן בורא פרי העץ, וקודם לכן בורא פרי האדמה.

ועל הזיתים משיניצו, פירוש שגדל הנץ סביבם, מברך עליהן בורא פרי העץ, וקודם לכן בורא פרי האדמה.

ועל שאר האילנות, משיוציאו פרי חשובין לברך עליהן בורא פרי העץ.

ועל גרעיני הפרי, כתב ר"י שמברכין עליהן בורא פה"ע, דלענין ערלה חשיבי כפרי, ורשב"א כתב שאין לברך עליהן בורא פרי העץ, דאדרבה לא חשיבי כפרי לענין ערלה אלא דמרבה להו מאת פריו את הטפל לפריו, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כר"י ובלבד שלא יהו מרים שנהנה באכילתן.

שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ, ומוקמינן לה בחושש בגרונו שזו היא רפואתו שנותן שמן (ס"א הרבה) לתוך אניגרון ובולעו דהשתא הוי ליה שמן עיקר, אבל אי אכיל ליה ע"י פת, הוה ליה פת עיקר ומברך על העיקר ופוטר הטפלה. ואי שתי ליה בעיניה, אזוקי מזיק ליה ולא יברך עליו כלל. ופי' ה"ר יוסף לאו דוקא חושש בגרונו אלא אורחא דמילתא נקט, וה"ה נמי אם אינו חושש בגרונו אם נותן שמן הרבה לתוך אניגרון מברך עליו שהרי נהנה ממנו, אבל בה"ג כתב שאין לו לברך אלא אי כייבין ליה חינכיה דמיכוין לרפואה ומיתהני מיניה, אבל ליכא רפואה אפילו נותן שמן הרבה הוי אניגרון עיקר ואין לו לברך על השמן, וכן כ' הר"ם מרוטנבורק, וכ"כ הרמב"ם ז"ל: אם שתה אותו לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל. ואין נראה מה שכתב שאם שתה אותו לבדו שיברך עליו, דקאמרינן בגמרא אי דשתייה בעיניה אזוקי מזיק ליה, פירוש ולא יברך עליו כלל, ויותר נראה סברא ראשונה לברך אף כשאינו חושש דכיון שהוא נהנה למה לא יברך, אדרבה יותר פשוט הוא שצריך לברך עליו כשאינו לרפואה מכשהוא לרפואה.

שקדים המרים - קטנים, בורא פרי העץ. גדולים, ולא כלום, דאזוקי מזיקי ליה, ואם מתקן ע"י האור או על ידי דבר אחר, מברך בורא פרי העץ.

צלף - והוא מין אילן שעליו ראויין לאכילה, ויש בעליו כמין תמרות וגם הן ראויין לאכילה - על העלין והתמרות בורא פרי האדמה שאינן עיקר הפרי. על האביונות שהן עיקר הפרי בורא פרי העץ. ועל הקפריסין שגדלין ג"כ עליו, לה"ג ולרב אלפס מברכים עלייהו בורא פרי האדמה, והראב"ד כתב בורא פרי העץ וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל, וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב לברך עליהן בורא פרי האדמה לצאת ידי ספק דתנן בירך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא.

תמרים שכתשן קצת ואינן מרוסקין לגמרי, בורא פרי העץ.

ועל דבש הזב מהן, שהכל. ובה"ג כתב דוקא שעירב בו מים, אבל אם הוא בעיניה בורא פרי העץ, ורבינו יצחק לא היה מחלק, והרמב"ם ז"ל כתב: דבש תמרים שהכל, אבל תמרים שמיעכן ביד והוציא מהן גרעיניהן ועשה מהן עיסה מברך עליהן בורא פרי העץ ולסוף ברכה אחת מעין שלש. ואפשר שגם רבינו יצחק מודה בזה הענין כיון שהם בעין חשובים כעיקר הפרי לדברי הכל.

וכל מיני פירות מברכין על משקין היוצאין מהן שהכל, חוץ מהיוצא מהענבים והשמן. אבל סופי ענבים שאין מתבשלין לעולם, משקין היוצאין מהן כשאר מיני פירות לברך עליהם שהכל. וכ' הר"מ מרוטנבורק שמברכין עליו ועל היוצא ממנו שהכל, ונ"ל שמברכין עליו בורא פרי האדמה כמו על הבוסר.

ואם בישל הפרי ונכנס טעם הפרי במים, כתב הרשב"א שמברך עליו שהכל, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב אפשר אם בשלו ונכנס טעמו במים מברך עליו בורא פה"ע.

כל הפירות שטובים חיין ומבושלים, כגון תפוחים ואגסים וכיוצא בהן, בין חיין בין מבושלים בורא פרי העץ.

והר"ם מרוטנבורג כתב: ערמונים וחבושים כיון שאין דרך לאוכלן חיין אלא מבושלין, חיין שהכל מבושלין בורא פרי העץ. וערמונים וחבושים שלנו אינם כן, אלא ראויין חיין ומבושלים.

אגוז המטוגן בדבש, בורא פרי העץ. וי"א כיון שאם בשלו בלא דבש משתני לגריעותא, א"כ הוי דבש עיקר ומברך עליהם שהכל, ולא נהירא.

ועל הסוכרא - כתב בה"ג בורא פרי העץ. והרמב"ם ז"ל כתב: קנים מתוקין שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפו וידמו למלח, כל הגאונים כתבו שמברך בורא פרי האדמה, וי"א בורא פרי העץ, וכן אומרים המוצץ אותן קנים מברך בורא פרי האדמה, ואני אומר שאין זה נקרא פרי ומברכין עליהם שהכל, לא יהא דבש של אלו הקנים שנשתנה ע"י האור גדול מדבש תמרים דלא נשתנה ע"י האור ומברכין עליו שהכל. ואפשר להשיב על דבריו שאינו דומה לדבש תמרים, שהתמרים הן פרי ונטעי להו אדעתא לאוכלם הלכך כשנשתנו נשתנית ברכתן מידי דהוה אכל הפירות שמברכים על משקין היוצאין מהם שהכל חוץ מהיין והשמן, אבל אלו הקנים שאינן ראויין לאכילה ועיקר נטיעתן על דעת הדבש ודאי זה פריין ומברכין עליו בורא פרי העץ.

פלפל - רטיבתא בורא פרי העץ, יבשתא ולא כלום שאין ראוי לאכילה בעיניה. וכן זנגבילא יבישתא וכל כיוצא בזה, כגון גירופלא שאין דרך לאוכלן אלא ע"י תערובת. וזנגבילא רטיבתא בורא פרי האדמה שהיא ראויה לאכילה, ומ"מ כיון שאינה עיקר הפרי מברכין עליה בורא פרי האדמה.

ועל אגוז מושקטא בורא פרי העץ.

קניל"א, בורא פרי האדמה.

ועל כל אותם שיודע שהם עיקר הפרי, מברך עליהם בורא פרי העץ. ושאינן עיקר הפרי, בורא פרי האדמה. ואם הוא מסופק בו אם הוא עיקר הפרי אם לאו, בורא פרי האדמה. ושאינו יודע מה הוא, שהכל.