טור אורח חיים – סימן קעג

מים אמצעיים רשות. א"ר נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל, אבל בין תבשיל לגבינה חובה. פירוש, בין תבשיל לתבשיל, אפילו היה הראשון של בשר והשני של גבינה, אין צריך ליטול כיון שאין הבשר בעין ואין בו אלא טעם וגם הב' אין בו אלא טעם גבינה, אבל אם אכל אחר התבשיל של בשר הגבינה בעין, חובה הוא ליטול. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא.

כתב בהלכות גדולות שהאוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה מיד ע"י קנוח ונטילה, והאוכל גבינה מותר לאכול בשר מיד אף בלא קנוח ונטילה. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל ולא נהגו העולם כן, אלא נוהגין שלא לאכול גבינה אחר הבשר אפילו הוא בשר עוף, ואין לשנות המנהג, הילכך אין לאכול גבינה אחר הבשר עד שישהא כשיעור מזמן סעודת הבקר עד זמן סעודת הערב, ואם יש בשר בין השינים צריך להסירו, ובשר אחר גבינה מותר מיד ע"י קנוח והדחת פיו ונט"י, ואם הוא יום ורואה שידיו נקיות א"צ נטילה. והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח פיו יפה, או בכל דבר חוץ מקמחא דשערא מפני שהוא רך ונדבק בשינים, וכן לא בתמרא וירקא, ואחר הקינוח ידיח פיו במים או ביין (ס"א ב' פעמים).

שני אכסנאין שאין מכירין זה את זה, אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין. ואם היו מכירין זה את זה או ב' אחין אפילו מקפידין זה על זה, אסורין עד שיעשו שום היכירא ביניהם, כגון להפסיק בקנקן או בלחם או שיאכל כל אחד על מפה שלו לבדו.