טור אורח חיים – סימן קכו

שליח ציבור שטעה באחת מכל ברכות שדלג אותה וכשמזכירים אותו יודע לחזור למקומו, אין מסלקין אותו. אבל אם דלג קללת ולמלשינים, מסלקין אותו מיד שמא אפיקורס הוא. אבל אם התחיל אותה וטעה בה, אין מסלקין אותו.

ירושלמי: ש"צ שדלג ב' או ג' ברכות אין מסלקין אותו, חוץ ממי שלא אמר תחיית המתים שמא כופר הוא בתחיית המתים, ומכניע זדים שמא אפיקורס הוא, בונה ירושלים שמא אינו מאמין בביאת המשיח. ואני אומר אפיקורס הוא.

וכשמסלקים אותו, העומד במקומו לא יסרב כלל, אף ע"פ שהעובר לפני התיבה צריך לסרב כדפירשתי לעיל, הכא שהוא באמצע תפילה אין לו לסרב.

והיכא שטעה ואינו יודע לחזור שאחר עומד במקומו, מתחיל השני מתחילת ברכה שטעה זה. ואם היה הטעות בג' ראשונות מתחיל בראש, ובג' אחרונות מתחיל ברצה.

ובכל מקום שיחיד חוזר ש"צ חוזר אם טעה כשמחזיר התפילה, חוץ מבר"ח שחרית שאם לא הזכיר יעלה ויבא אינו חוזר, שלא להטריח על הציבור. כתב בספר המצוות על שם הלכות גדולות שגם בתפילת המוסף אין מחזירין אותו מפני טורח ציבור, ודוקא בר"ח, אבל בשבת וי"ט מחזירין. ובסמ"ק כתב דאפילו בשבת וי"ט נמי אין מחזירין. והכי מסתבר, דמאי שנא שבת וי"ט מר"ח. וכן מה שכתב שגם במוסף אין מחזירין, לא נהירא, דלא קאמר בגמרא אלא בשחרית מפני שתפלת המוספין לפניו, אבל לא סמכינן ממוסף על מנחה שלאחר זמן.

כתב הרמב"ם ז"ל: שאם טעה ש"צ כשמתפלל בלחש, שאינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח ציבור, אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם, ואם טעה באותה שיתפלל בקול רם, חוזר לעולם כמו היחיד. עד כאן.