טור אורח חיים – סימן יא

מצות ציצית, בזמן שהיה תכלת, מצותן שיקח שני חוטין כפולים של צמר צבועין תכלת, ושני חוטין כפולים של צמר לבן או של פשתן. *ויהיו טוויין לשם ציצית; אבל אם לא היו טוויין לשמן – פסולים. וצריך שיהיו שזורין. *ויהיו ארכן בכפלן שלושה טפחים, מארבע אצבעות בגודל בכל טפח. ואם ירצה להוסיף בארכן, יוסיף. ואחד מהחוטין יהיה ארוך יותר, כדי שיכרוך בו הגדיל. *ואם עשאה מן הקוצין – פירוש, מן החוטין התלויים ביריעה כמין חוצין, ודרך לקוצצן; או מן הנימין – פירוש, החוטין שמוציאין מן הבגד לתפור, או מן החוטין שיוצאין בשפת הבגד – פסולה. *עשאה מצמר גזול, פסולה. *המשתחוה לבהמה – צמרה פסול לציצית; אבל המשתחוה לפשתן נטוע – כשר לציצית. *ויעשה נקב באורך הטלית, בתוך שלוש אצבעות סמוך לקרן, ומרוחק מן הקרן כשיעור שיש מקשר גודל עד סוף הציפורן. ומה שיש ממלוא קשר גודל ולמעלה, עד כדי שלוש אצבעות מן הכנף – הוא מקום ציצית. ואם היה רחוק מהכנף כמלוא קשר גודל, ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור מן הקרן – כשר. ומכל מקום טוב לעשות אמרא בשפת הבגד, שלא ינתקו. :ובתוך רוחב הבגד אין לו שיעור, רק שלא יתנהו על החוטין שעושין בשפת הבגד. *וכתב בעל העיטור, שאין שיעור לחוטין מלמעלה; אם ירצה, יוסיף כמו שירצה. ור"י פירש, דעד שמונה כפולין, שהן ששה עשר – יכול להוסיף; טפי לא. ויחתוך ראשי החוטין, ויתחבם בכנף ויכפלם, ואז יהיו ארכם שנים עשר אצבעות, שהוא שיעור אורך הציצית. ויקח ארבע חוטין מצד אחד, וארבע מצד אחד, ויקשור שתי פעמים זה על גב זה, ואחר כך יכרוך חוט הארוך סביב השבעה. ובזמן שהיה תכלת, היה צריך לדקדק בכריכה לעשות שבעה חוליות, כאשר הם מפורשים בגמרא. ועתה שאין לנו תכלת, אין לעשותה מכלאים, אלא צמר לצמר ופשתים לפשתים; וגם אין צריך לדקדק בחוליות. *והרמב"ם ז"ל כתב: מנהגנו לכרוך בה חוליות כעין שכורכין בתכלת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא היה מדקדק. ובעל העיטור כתב, דהאידנא אין צריך לדקדק בכריכה, ואפילו אם כרך רובה, או לא כרך בה אלא חוליא אחת – כשרה; אלא עיקר מצותה שיכרוך עד שיהא בכריכה עם הקשר כרוחב גודל, וקושר שתי פעמים וחוזר וכורך, וכן יעשה עד שישלים לחמישה קשרים וארבע כריכות ביניהם, ויהיה כל הכרוך רוחב טפח, והשאר שני טפחים. ועוד יש מנהגות אחרות בעשייתו, וכאשר כתבתי כן הוא עיקר. ויהא זהיר לחתוך ראשי החוטין לעשותן שמונה קודם שיכרוך; שאם כרכן ואחר כך חתך ראשי החוטין, פסולה. אבל אם תחבם בכנף ואחר כך חתכם – כשירה, רק שיחתכם קודם כריכה.