טור חושן משפט – סימן כ

מי שנתחייב בדין, ומצא אחר כך עדים או ראיה לזכותו, מביא וסותר הדין אפילו אחר כמה ימים, אפילו אם פרע כבר, אפילו אם אמר לו הדיין "כל זכות שיש לך הבא תוך שלשים יום" ולא הביאו אלא אחר שלשים יום, סותר הדין.

אבל אם אמר לו להביא עדים או ראיה ואמר "אין לי", אף על פי שמצאם אחר כך, לאו כלום הוא.

ואין צריך לומר אם לאחר שאמר "אין לי", וכשרואה שמתחייב אומר לפלוני ופלוני "קרבו והעידוני", או שהוציא ראייתו מכיסו, שאינו כלום.

במה דברים אמורים, שהיה הראיה אצלו והעדים עמו במדינה. אבל אם אינו עמו ואחר כך באו לו עדים ממדינת הים, או שהיו שטרותיו מופקדים ביד אחרים ובאו אלו שהיו מופקדים בידם והוציאו לו ראיותיו, סותר הדין, שמה שאמר "אין לי עדים וראיה", רצה לומר אין לי עדים וראיה מצויין בידי, לפיכך אם פירש דבריו "אין לי עדים וראיה כלל, לא כאן ולא במדינה אחרת, ולא בידי ולא ביד אחרים", אינו יכול לסתור הדין.

ודוקא בגדול הוא שאינו יכול לסתור הדין אחר שאמרו לו "הבא ראיה" ואמר "אין לי". אבל קטן, אפילו בכי האי גונא יכול לסתור הדין, דמה שאמר "אין לי ראיה", מפני שלא ידע בעניני אביו ואחר כך מצא.

וכתב הרמ"ה: אפילו הוא גדול בשעת העמדתו בדין, כיון שהיה קטן כשמת אביו, אינו יודע בענין אביו. וכן כתב הרמב"ם. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב: דוקא בבא לבית דין כשהוא קטן, אבל אם הוא גדול בשעת העמדתו בדין, ודאי אמרינן או ידע קודם בואו לדין או חוקר אחר שתבעו לדין, כיון דבר דעת הוא ודינו כאחר.