תוספתא – מגילה פרק ב

חלק 1

{| |- |הקורא את המגילה,|| |- | למפרע – לא יצא.|| || וכן בהלל; || וכן בתפילה; || וכן בשמע.

|- | ||

|- | הקורא את המגילה|| |- | וטעה, והשמיט בה פסוק אחד|| |- | לא יתחיל || |- |ויקרא את אותו פסוק בפני עצמו,|| |- | אלא:|| |- | מתחיל מראשה וגומר עד סוף.||||וכן בהלל; || וכן בתפילה; || וכן בשמע.

|- | ||

|- | הנכנס לבית הכנסת || |- | ומצאן שקראו חציה, וגמר עמהן || |- | לא יתחיל || |- | ויקרא מראשה ועד אותה מקום, || |- | אלא:|| |- | מתחיל מראשה וגומר עד סוף.||||וכן בהלל; || וכן בתפילה; || וכן בשמע.

|- |}

חלק 2

*קראה בלילה - לא יצא ידי חובתו. ::אמר רבי יוסי: מעשה ברבי יוחנן בן נורי, שקראה בציפורי בלילה! אמרו לו: אין שעת הסכנה ראיה.

*קראה על פה - לא יצא. ::ומעשה ברבי מאיר, שהלך לאסיא לעבֵּר שנה ולא מצא שם מגילה כתובה עברית. כתבה מפיו וקראה מתוכה.

*קראה,

:בין עומד בין יושב,

:העמיד לה מתורגמן

:בירך לפניה ולא בירך לאחריה

:לאחריה ולא בירך לפניה

:לא בירך לא לפניה ולא לאחריה - יצא.

::אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שקראה בבית הכנסת של טיבעין מיוּשב, והיו בני הכנסת יושבין. כֵיוׇן שגְמרהּ, נְתנהּ לאחֵר, ובירך עליה.

חלק 3

קראה בלעז- הלעוזות יוצאין ידי חובתן.

קראה אשורית- שומעין, ואינן שומעין – יוצאין ידי חובתן.

ולעולם, אין יוצאין ידי חובתן, עד שתהא כתובה: # אשורית, # לשון עברית, # על העור, # בדיוֹ.

חלק 4

הכל חייבין בקריית המגילה: :כהנים ולוים וישראל, :גרים ועבדים משוחררים, :חללים ונתינים וממזרים, :סריס אדם וסריס חמה, :פצוע דכא וכרות שפכה, כולן חייבין בקריאת מגילה, ומוציאין את הרבים ידי חובתן.

טומטום ואנדרגינס חייבין, ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. :אנדרגינס- מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו; :טומטום- אינו מוציא, לא את מינו, ולא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.

:אמר רבי יהודה: קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון בלוד וקבלני. אמר רבי: קטן הייתי לפני רבי יהודה באושא, והיו שם זקנים – ולא אמר אחד מהם דבר.

:אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר. מיכן ואילך הנהיגו שיהו קטנים קורין אותה לרבים.

חלק 5

מצוׇת מגילה– מראשה ועד סופה, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: מ – ״איש יהודי״ (אסתר ב ה).

רבי יוסי אומר: מ – ״אחר הדברים האלה״ (אסתר ג א).

רבי שמעון אומר: מ– ״בלילה ההוא״ (אסתר ו א).

אבל, הכל מודים שמצוותה – לגמור.

חלק 6

כל יום הנף – אסור בחדש.

כל יום השביעי – חייב בסוכה.

כל יום השמיני – כשר למילה.

כל הלילה – כשר לקצירת העומר, :ולהקטר חלבים ואיברים המותרין.

:(אבל, אין חייבין עליהם משום נותר,

:ואין מחשבה פוסלת בהן משום פיגול, עד שיעלה עמוד השחר.)

זה הכלל: דבר שמצוותו ביום- כשר כל היום.

דבר שמצותו בלילה- כשר כל הלילה.

ב