תוספתא – מגילה פרק א

חלק 1

(א) כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין ב.

: אומר: מימות אחשורוש. אמר : היכן מצינו לשושן הבירה שמוקפת חומה [מימות יהשוע בן נון]? אלא: ״משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר״ (); עמו – הרי הן כיוצא בו.

חלק 2

היוצאין בשיירא והמפרשין בספינה קורין עמהן בארבעה עשר.

חל להיות ערב שבת: כרכין המוקפין חומה מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום. :אמר רבי יוסי: אומר אני, שלא יקדמו בני כרכין לבני עיירות. אלא – קורין עמהן בארבע עשר. חל להיות בשבת: כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בערב שבת ומוקפין חומה לאחר שבת. :אמר רבי: אומר אני, הואיל ונדחו עיירות גדולות ממקומן – יידחו ליום הכניסה.

אמר רבי יהודה: אימתי? מקום שנכנסין בשיני ובחמישי. :אבל, מקום שאין נכנסין בשיני ובחמישי, הואיל ומתכנסין בה – לא יתכנסו אלא בזמנה.

חלק 3

קריית מגילה ותרומת שקלים – מקדימין ולא מאחרין.

ספק מעילה, זמן עצי כהנים, תשעה באב, חגיגה והקהל – מאחרין ולא מקדימין. :אף-על-פי שאמרו "מקדימין ולא מאחרין", :קורין את המגילה, גובין ומחלקין בו־ביום, ::לפי, שאין עיניהם של עניים נשואות, אלא — ליום מקרא. ::שנאמר: ״והימים האלה נזכרים ונעשים וגו׳״ (אסתר ט כח), :ומקיימין את השמחה – בזמנה.

חלק 4

מגבית פורים – לפורים. מגבית העיר – לאותה העיר. אין מדקדקין במגבית פורים. אבל, לוקחין את העגלים, שוחטין ואוכלין והמותר – אל ייפול לכיס של צדקה. :רבי אלעזר אומר: מגבית פורים – אל יעשה מהן עני רצועה לסנדלו. :רבי מאיר אומר: הלווה מעות לחבירו ליקח בהן פירות ולקח בהם כלים; כלים ולקח בהן פירות – אסור, מפני שגונב דעת המלווה. :רבי שמעון בן אלעזר אומר, משום רבי מאיר: הלווה מעות לחבירו ליקח בהן חלוק – לא ייקח בהם טלית; טלית – לא ייקח בהן חלוק, מפני שגונב דעת המלווה.

חלק 5

קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה – קורין אותה באדר השני. :רבי אלעזר ברבי יוסי אומר, משום רבי זכריה בן הקצב: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצוות הנוהגות באדר השני אין נוהגות באדר הראשון; חוץ מהסְפּד ותענית, שנוהגין בזה ובזה.

:שטרות של זה ושל זה כותבין אדר ואדר שיני נכתב תינין. :רבי יהודה אומר: אדר שיני נכתב תיו.

יחידת "אין בין – אלא "

* אין בין יום טוב לשבת, אלא – אוכל נפש בלבד. :רבי יהודה אומר: מכשירי אוכל נפש. :נחוניא בן הקנה אומר: יום הכיפורים – הרי הוא כשבת לתשלומין.

* אין בין שלש תעניות לשבע אחרונות, :אלא – תרועה ונעילת חנויות. * אין בין המודר סתם הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל :אלא דריסת הרגל וכלים שעושין בהן אוכל נפש.

* אין בין נזיר סתם לנזיר שלושים :אלא שנזיר סתם מגלח ליום שלושים ואחד. אם גילח ביום שלושים – יצא. :וזה וזה — מצוותו לגלח יום שלושים ואחד.

* אין בין דם המת לדם תבוסה, אלא – ::שדם המת נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על ביאת מקדש ::ודם תבוסה אין נזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על ביאת מקדש.

* אין בין אבר מן המת לאבר מן החי, אלא – ::שאבר מן המת בשר הפורש ממנו טמא ::ואבר מן החי בשר הפורש ממנו טהור.

* אין בין המת לכזית מן המת, אלא – ::שכזית מן המת פתחו כטפח ::והמת פתחו בארבעה טפחים.

* אין בין כזית מן המת לעצם כשעורה, אלא – ::טומאת אוהל בלבד.

* אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלוש, אלא – קרבן. :אין בין זב לזבה, אלא – ::שהזב טעון ביאת מים חיים, ::וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים.

* אין בין זב לנידה, אלא – קרבן. :אין בין נידה ליולדת, אלא – הבאת קרבן. :אין בין נידה לשומרת יום כנגד יום, אלא – ספירת שבע.

* אין בין בית מוסגר לבית מוחלט, אלא – ::שבית מוסגר מטמא מתוכו, ::ומוחלט מתוכו ומאחריו. :וזה וזה — מטמאין בביאה.

אבנים שיש בהן נגע מטמאות מאחוריהן.

* אין בין נדרים לנדבות, אלא – ::שהמְקדֵש נדרים לבדק־הבית ואבדו – חייב באחריותן; ::ונדבות – אין משלמין, אלא טובת הנאה בלבד.

* אין בין במת יחיד לבמת ציבור, אלא – :כל הנידר ונידב – קרֵב בבמת ציבור.

:שילׂה – בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה, :וירושלים – בית של אבנים מלמטה ותקרה מלמעלה.

* אין בין כהן משיח משמש לכהן משיח שעבר, אלא – :פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. :אין בין כהן משיח משמש למרובה בגדים משמש, אלא – פר הבא על כל המצוות. :אין בין מרובה בגדים משמש למרובה בגדים שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. :אין בין כהן משיח שעבר למרובה בגדים שעבר, אלא פר הבא על כל המצוות. :אין בין כהן משיח המשמש למרובה בגדים שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. :אין בין מרובה בגדים משמש לכהן משיח שעבר, אלא פר הבא על כל המצוות.

א