דלג לתוכן הראשי
כוונות

תשובות הגאונים – שערי תשובה – סי' צג

סי' צג וששאלתם שבת שחל להיות ערב…

סי' צג וששאלתם שבת שחל להיות ערב הפסח שנהגו אצליכם לבער מלפני השבת שכרות חתנים משום ופרשתם מי שאינו נוהג מנהג זה יתחייב או לא כך ראינו שכהלכה אתם עושים ששבת אסור לבער בה חמץ אבל מבערין אותו מלפני השבת ומניחין דבר קצוב כשיעו' סעודה של שחרית שבת ואין מבשלין לאכול בשחרית של שבת לא מין חטים ולא מין שעורים קמח כדי שלא יהא צרי' להדיחו מן הקערות שכיון שאין צרי' לאכול בה למנחה אסור להדיחן אבל מבשל מין דגים ובצים שאין הקערה צריכה להדיחה ואסור להדיחה ולבער חמץ בשבת שכך שנינו י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת וכל שאין עושה כן ומשהה את החמץ בי"ד שחל להיות בשבת עובר משום בל יראה ובל ימצא ועובר על מצות ביעור ועל דברי חכמים ותקנתו לבטלו בלבו שכיון שנכנס שבת ולא בער אסור לבער בשבת אבל מבטלו בלבו ואסור בהנאתו וכן הלכה וגאון ז"ל כתב י"ד שחל להיות בשבת כו' פי' ר' מאיר סבר מבערין את הכל מלפני השבת ולאלתר אופין מצה ואוכלי' וחכ"א עד ד' שעות אוכלין חמץ ומבערין אותו בזמנו ואופין במוצאי שבת ובהלכות היכא דמתרמי י"ד בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומשייר מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ד' שעות וכ"פ מר רב אחא ז"ל מר' נטרונאי ז"ל אמר הלכה כחכמי' וכר' אליעזר במקום שיש תרומה שהרי אמר דבר אחד אבל מקום שאין תרומה שאי אפשר לבערה בשבת עבדי' כר' אליעזר בר' צדוק דאמר תרומה מלפני השבת אבל חולין בין כך ובין כך בזמנן ור' מתתיה ז"ל אמר הלכה כחכמי' ואין אופין את המצה אלא למוצאי שבת מפני מראית העין שאם אתם אופין מערב שבת אחרים מזלזלין במצוה ומקלין בה ושמא אוכלין ולאחר שמלא כריסו ממנה חוזר ומברך עליו ואף על פי שמותר לאפות מערב שבת חזקו והדרו את המצוה ואפו את המצה במוצאי שבת בזמנו ויאכל בזמנו:

ורבינו האיי ז"ל אמר בלא ספק שהלכה כחכמים שאין חייבין לבער עד זמן ביעור שהוא עד סוף שעה חמישית בשבת וגם למדנו הלכה למעשה דתניא אמר ר' אליעזר בר' צדוק כו' וכך מנהג שלנו בישיבה שמשיירין מזון שתי סעודות ומייחדין להם מקום ונזהרין בהן ואם מבערין את הכל מלפני השבת שלא יארע אונס יפה הם עושים אלא שמותר לשייר ואם יש פורצים בדבר יפה לגדור בפניהם:

והרב רבינו יצחק ן' גיאת ז"ל כתב באליסנה נהגו לבער את הכל מלפני השבת ולאפות מצה בערב שבת ולאכלה בשבת כר' מאיר וגדרו גדר הקדמונים בפני המקילין שלא יבואו לידי איסור ובמוצאי שבת אופין מצה כתקנה ומקיימין בה את המצוה:

לגאון ז"ל ומאן דאית ליה חביתא דחמרא ופסידא ושקל חיטי וקלון על טפקאי ושדנון בגו ההיא חביתא לתקופה לההוא חמרא שרי למשתי מיניה והאי חששא דלא אשתייר מינייהו מאן דלא איקלי שפיר חששא רחיקא היא:

והרב ברגילוני ז"ל אמ' האי דכתב גאון בחיטי דקלנהו הוא דקא שרי שהאפוי והמבושל אינו בא לידי חמץ אבל אי שמי לישא בההיא חביתא דחמרא כדי לעמוד בפני הנקב או כיוצא בזה אסיר ההוא חמרא בפסח וכן נמי המוריס וכותח הבבלי וכיוצא בזה:

מקור הטקסט: הספרייה של דיקטה (סריקה ופענוח אוטומטיים, CC BY-SA 4.0; ייתכנו שיבושים). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?