תשובות הגאונים – שערי תשובה – סי' קלו

סי' קלו רב דוסא זצ"ל מאן דאשתבע דלא אכיל פת זמן קצוב מהו לאכול ספוג וכעכין כיון דקי"ל דהלכתא כר' יוחנן דאמר בנדרי' הלך אחר לשון בני אדם ואין רגילי' בני אדם לקרוא ספוג וכעכין פת שרו או דלמא כיון דקי"ל דהלכתא כר' יוחנן דאמר אפילו הדביק ולבסוף הרתיח חייב בחלה ומברך עליו המוציא וספוג מעשה אילפס הוא ולא עוד אלא הרתיח ולבסוף הדביק הוא וכן עושי' אצלינו שמרתיח שמן בטגן של מיני מתכות ועושי' גריסות מן הבצק ומטגני' אותן כשהוא על האש והשמן רותח ועוד מעשה דרב הונא דאכל תריסר ריפתי עד כל שאחרים קובעי' סעודה עליו חייב לברך וממעשה דרב יצחק עסיק ליה לבריה עד התם דקבעי עילוייהו דילפי' דכיון דקבע איניש סעודתיה על כעכין מברך עלייהו המוציא ושלש ברכות. הני ספוג וכעכי' אסירי על הנשבע על הפת ועוד שרי ליה למיכל דייסא ואע"ג דאיקריא נהמא דאמר ר' זעירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא או לא וזה הנשבע או אחר דמאי דסליק אדעתיה והות כונתיה בעידן שבועה על הפת האפוי הידוע בתנור ובפורני בלחוד סמיך על כונתו ושרי ליה למיכל מאי דליתיה אפוי בתנור ובפורני או לא. הכין חזי' דסופגני' וכעכין נהמא איקרון וסופגני' דתחילת עיסה וסוף עיסה לא ידעי' היכי אינון ואנן אתדמיא לן כי הא מלתא משיעור שתין שנין דאשתבענא בשעת קניטת דעת כי הא שבועה וכל סבי ורבוותא דההוא זמן שרו לנא פת הצנומה בקדרה דלא אשתייר בה פירורי' ואפי' פחות מכזית ולית בה תוריתא דלחמא כל עיקר אלא דהויא לה כעין שרוף ולא שרו לנא למיכלה בתורת אכילה ולעיסה אלא למישרפה מישרף כעין שתיה והכין עבידנא באסמכתא דכולהון ואע"ג דהוה פת מתחילה כיון דנפקא לה מתואר לחם ואימחיא לה והויא לה כעין מיחא לא מיקריא נהמא כל עיקר וכי דתנן הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים ואי מעריב ביה בשרא דקיקא או דובשא טפי נפיק מתורת לחם והוי כעין חביצא או דייסא ודייסא גופיה הוי היתר גמור למאן דאשתבע דלא אכיל לחמא והא דאמר ר' זירא דאכלי נהמה בנהמה לשון הבאי ניהו ולא כמתכונתו אבל מה דכתבתון אם אמר הנשבע שלא היתה כונתו אלא על הפת האפויה בתנור ובפורני בלבד או אמר שהן הסופגנים והדובשני והכעכי והאסקריט' וכיוצא בהן בדעת ב"א באותה שעה והייתי סבור שאינן בכלל שבועתי וכך היתה כונתי שאיני נאסר אלא באפוי בתנור ובפורני בלבד הרי הקולר תלוי בצוארו ואינו צרי' להשאל דאפי' בשבועת מרמה באומ' שנתכוונתי במה שאינו לשון בני אדם בשיחתן כזאת תנן נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי חתי להיות נודר בו קונם אשתי נהני' לי ואמר לא נדרתי אלא מאשתי ראשונה שגרשתי כולם אין נשאלין ואם נשאלין עונשין אותן ומחמי' עליהם דברי ר"מ וחכ"א פותחי' להם פתח ממקום אחר ומלמדי' אותן שלא יהו עושי' כן ואמרי' עלה מאי קאמר אמר רב יהודה הכי קאמר כולן אין צריכי' שאלה בד"א בתלמיד חכם אבל ע"ה שבא לשאול עונשי' אותו ומחמי' עליו וכי הא מלתא דמיפרשא בשאלתכ' קילא מן הכין טובא וכגון האי אם נשאל מתירי' לו דלאו מרמה עבד אלא הכין הות דעתיה דהוא לשון בני אדם: