שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה קפא

שאלה קפא דבר תימא שראיתי בדברי אחרונים והוא מ"ש הטור בח"מ סי' ת"ך ואפי' הכה עבד כנעני של חבירו לוקה שהרי הוא חייב במצות וכ"כ הרמב"ם בפי"ו מה' סנהדרין וכתב שם הב"י וז"ל ותמהני על רבינו למה הצריך שיהא העבד של האחרים דאפי' אם הוא שלו למה לא יתחייב מלקות על ההכאה שאין בה שוה פרוטה שאע"פ שהוא עבדו כיון שהו' חייב במצות לא ניתן לו רשות להכותו והרמב"ם בפי"ו מה' סנהדרין לא הזכיר לשל אחרים עכ"ל ובאמת גם בפ"ו מה' סנהדרי' מיירו בחובל עבד כנעני של חבירו סתמן כפרושן שהרי כתב שם אבל אם יש בו שוה פרוטה הואיל והוא חייב לשלם וכו' ובעבד שלו פטור לכ"ע מתשלומין כדאית' להדיא במתני' דפ' החובל ועל עיקר הקושיא שתמה הב"י ראיתי שהב"ח והסמ"ע טרחו מאוד ליישב דעת הטור והרמב"ם ולע"ד כולם שגגו ברואה ונתעלם מהם לשון הרמב"ם פ"ב מה' רוצח ושמירת נפש דין י"ב מה בין עבדו לעבד אחרים שעבדו יש לו רשות להכותו לפיכך אם הכהו הכאה שיש בה כדי להמית ונטה למות ועמד ך"ד שעות ואחר כך מת אינו נהרג עליו אף על פי שמת מחמת מכה לא יוקם כי כספו הוא עכ"ל הרמב"ם הרי להדיא מבואר מדברי הרמב"ם דבעבדו שלו פטור מתשלומין וממלקות וטעמו דהרמב"ם דהא עיקר דין המלקות במכה חבירו אפי' ילפינן מק"ו כמ"ש הרמב"ם פ"ה מ"ה חובל והטור סי' ת"ך והוא מסוגיא דש"ס דסנהדרין דף פ"ה שנאמר לא יוסף להכותו אם הזהירה התורה להוסיף בהכאת חוטא ק"ו למכה את הצדיק וא"כ הכאת עבד עצמו ליכא ק"ו דאיכא פירכא כי כספו והמקרא צווח לא יוקם כי כספו משמע דלא יוקם כלל אע"ג דנקימה זו חרב מ"מ פשטא דקרא משמע דבכל ענין לא יוקם מדלא כתיב לא יומת ומקור דברי הרמב"ם הוא ממכילתא ומספרי כדאיתא בההמ"מ ומגדול עוז נמצא דדברי הטור והרמב"ם נכונים בלי שום קושיא כלל והצעתי דבר זה לפני כמה גדולי חקרי לב והסכימו לדברי אך בשם הגאון מהר"ר רפאל ממאהאליב זצ"ל מירושלים תוב"ב וכן תלמידי חביבי הרב מהר"ר יודא מילר אב"ד דמדינות דייטץ השיבו קצת על דברי דמ"ש הרמב"ם שעבדו יש לו רשות להכותו היינו כשמתרשל מעבודתו אבל אם מכה חנם יש לחייבו מלקות והאריכו בזה והשבתי להם דא"א לחלק כה"ג בלשון הרמב"ם דכתב סתמא עבדו יש לו רשות להכותו ואחריו נמשך הטור ואי רצינו לחלק בין שומע לקול רבו או אינו שומע א"כ גם לענין יום או יומים ג"כ צריך לחלק כה"ג וזה דבר שאין לו שחר כלל דהלא כתיב סתמא לא יוקם כי כספו הוא יהיה ענין ההכאה מפני איזה טעם שיהיה והוא פשוט א"כ גם בזה שכתב הרמב"ם אין לחלק כיון שסמך אקר' דלא יוקם ואף דמצד המוסר לכתחלה אין לו להכות עבדו חנם אף דכספו הוא דלא יהא אלא בהמתו דאסור משום צער בעל חיים מ"מ ודאי דאין לו להכותו כלל מלקות בשבילו דהא כתיב לא יוקם ולא חייבו התורה אלא כשהימת או כשהכה א' מראשי איברים דיוצא לחירות משום קנס וזה כוונת רש"י במסכת גיטין דף ך"א ע"ב ע"ש בד"ה לא אפשר למקייצה וכו' וכן מבואר להדיא מדברי הרמב"ם סוף ה"ל עבדים דין ח' וז"ל מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך ואע"פ שהדין כך מדות חסידות ודרכי החכמה שיהא אדם רחמן ורודף צדק וכו' וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים יע"ש הרי להדיא אף דלקתה מדת הדין שיש לו רשות להכותו מ"מ מצד המוסר אין לעשות כן וכן מסיק להדיא בירושלמי וז"ל אמרי תמן במדת הדין ברם הכא במדת הרחמים עכ"ל העולה מכל זה דדברי הטור והרמב"ם נכונים בלי פקפוק וכל האחרוני' שגגו בזה ה"ק יעקב: