שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה קלו, קטע 2

אכן היכא דקבלו הבע"ד עליהם ליכא איסורא להצטרף עמו דאז ליכא מדבר שקר תרחק כיון שקבלו עליהם וגם קשר בוגדים ליכא כיון ששנים כשרים וכן משמע בש"ס דסנהדרין ובטור סי' ך"ב ובש"ע אבל מ"מ נקיי הדעת היו מחמירין על עצמן בכל ענין שלא לישב בדין אלא א"כ היו יודעין כל היושב עמו שהם כשרים וכן משמעות לשון הש"ס והרמב"ם והטור ודלא כנראה מתשובת בית יעקב ששגג בכל זה: ואתה פקח עיניך וראה שמתוך מה שכתבתי יתבאר כל חלקי השאלה ופרטיה ולעת הפנאי אבאר יותר מה שנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קלח חזר השואל הנ"ל וז"ל: תשובת אדמ"ו תשובה שלימה ויבא יעקב שלם בתורתו קבלתי והיה לי למשיב נפש לרווה את צמאוני בכל חלקי השאלה ופרטיה בהני חידושי ופלפולא דאורייתא אשר לא שמעתי מעולם: ואחת שאלתי עוד מאמ"ו באשר שודאי המה בערכאות שבסוריא שנתמנו להיות דיינים: ואמרתי שיש לי עוד תקנה אחת לבטל הדין המקולקל אשר יצא מתחת ידיהם דהיינו להסתלק מן הדין או לומר איני יודע כדי שיצטרכו להוסיף דיינים כדי שיוציא הדין לאמתו אי שפיר דמי למעבד הכי או לא: תשובה הנה שאלתו שוב שנית קבלתי וכבר כתבתי באגרת ראשונה שלא טוב עשה להצטרף עמהם וכמ"ש בתשובת מהרי"ו סי' קמ"ז וז"ל אם תשמע לעצתי לא תשב אצל הקהל בשום דין דידעת שפסקי ב"ב ופסקי הלומדים הם שני הפכים עכ"ל והובא בסמ"ע סי' ג' ס"ק י"ג על כן מה ששאלת אי מותר לך להסתלק מן הדין או כיון שראית שרוצין לקלקל לומר אינו יודע כדי שיוסיפו דיינים ודאי דשפיר דמי למעבד הכי כיון דכוונתך לשם שמים להוציא הדין לאמתו ע"י שיוסיפו דיינים אע"ג דשקורי קא משקרת כי ידעת הדין מ"מ הא קי"ל מותר לשנות בדבר השלום ודינא שלמא הוא כדכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ועל זה וכיוצא בזה אמרו למוד לשונך לומר איני יודע כל זה נ"ל פשוט:

אכן ראיתי בתשובת בית יעקב שאלה ט"ו פסק לאסור ומביא ראיה מהא דאיתא בסנהדרין דף ח' אהא דתנן מוציא שם רע בעשרים ושלשה וכו' אמר עולא בחוששין ללעז קמפלגי ר"מ סבר אין חוששין ללעז ורבנן סברי חוששי' ללעז: וכתבו התוספ' דרבנן סבר' בך"ג דאי בג' חיישינן שמא יבאו עדים שזינתה ויצטרך להוסיף עד ך"ג ואתי להוציא לעז על הראשונים לומר לפי שלא ידעו הדין הוסיפו עליהם וכו' עכ"ל לכן אסור לדיין לעשות תחבולה לומר אינו יודע כדי שיוסיפו דיינים ויכריע את השנים לדעתו פן אותם שיוסיפו יסכימו לדעתו משום דאם יוסיפו דיינים חוששין ללעז עכ"ל הבית יעקב שם: אך כל דבריו אינם מוכרחים כלל ואין הנדון דומה לראיה דודאי התם חוששים לכתחלה לכבודן של ראשונים ונוטלים הרבה דיינים כאלו הוי דיני נפשות כמבואר שם בש"ס ותוספ' אבל כאן כיון שהדיין סובר שמעקלין ומעוותי' הדין כי הדין הוא לדעתי להיפך יותר יש לחוש לעיוות הדין שלא יצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידם מלחוש לכבודן של ראשונים שהוא כבוד המדומה בעה"ז יותר טוב דליבוש בהאי עלמא מעונש ע"ה וכיון שהדיין תולה קללתו ולעז בעצמו לומר אינו יודע כדי להוציא הדין לאמתו: ודאי זכור לטוב דאין כאן לעז אחרים כלל ושלום על דייני ישראל נ"ל ה"ק יעקב: שאלה קל"ט חתן בימי חתותנו כיון דלדידיה הוי כרגל אי ממתינין עד שיעברו כל ימי המשתה ומתי הוי התחלה וגמר ימי המשתה או אי מזמינין אותו כשאר כל אדם לדין:

תשובה האי דינא לאו בפירוש אתמר בש"ס ופוסקים ראשוני' רק השורש ועיקר מטרין של האי דינא כיוצא בו אתמר לגבי רגל עצמו בפ' הגוזל בתרא דף קי"ג אמר ר"י לא יהבינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי לא במעלי י"ט ולא במעלי שבתא אבל מניסן לבתר יומי ניסן ומתשרי לבתר תשרי קבעינן ופרש"י אין מזמינין אדם לדין לא ביומי ניסן ותשרי שהם זמן קציר ובציר: והרמב"ם בפך"ה מ"ה סנהדרין והטור כתב טעם אחר מפני שהעם טרודין במועדות: וכתב מהרש"ל פ' הגוזל סי' י"ז דלטעם זה מפני טרדת המועדות צריך לעמוד בדין אחר החג מיד וכ"כ הש"כ בסי' ה' ס"ק ג' אבל בגד"ת דף ך"ג כתב דכל החדש בכלל ובאמת כן הוא משמעות לשון הש"ס והרמב"ם והטור דכל חדש ניסן ותשרי בכלל זה:

ומה שמהרש"ל והש"כ נסתייעו ממ"ש המרדכי והגהות מיימוני והובא בהג"ה בש"ע דבני הכפרים הבאים למנין מזמנין להו אחר הרגל עכ"ל אין ראיה כלל דשאני התם כיון שהם באותו עיר אצל המנין ודאי קבעינן להו זימנא אף בניסן ותשרי כמ"ש הטור בשם הרמ"ה ופסק כן בש"ע (אך מ"מ אין קובלי' עליהם לכתחלה כדי שלא למנוע אותם מלבא למנין בחג וימים נוראים שכתב אף מהרש"ל שהמרדכי והגהות מיימוני חולק בזה על הטור והרמ"ה אין דבריו מוכרחי' כלל לחלוק את השווין וכן משמעות הרב בהג"ה שהעתיק דבריהם בהא דאין לקבול על בני הכפרים ואפ"ה סתם תחלה כדעת הרמ"ה וק"ל אך לעיר אחרת לא קבעינן להו זימנא כל החדש אף אחר החג והטעם נ"ל כמ"ש הגד"ת שם שצריכין להצניע הכלים שהוכן לצורך י"ט ועוד י"ל לפי שצריך לחזור כל א' למלאכתו ומשאו ומתנו ואומנתו שבטל מהם כל ימי החג על כן אף אחר החג נכלל בכלל טרדות המועדות כנ"ל פשוט לפי משמעות לשון הש"ס והפוסקים ואי איכא מדינה דנהגו להזמין אפי' מעיר לעיר מיד אחר החג יש ליישב טעם מנהגן כמ"ש הב"ח על שנהגו עכשיו לדון בלילה אף ע"י כפיה וז"ל איכא למימר דעל דעת המנהג נתמנו להנהיג קהלם בכל הדברים כפי המנהג מקדם ומאחר שתקפה עליהם צרכי ציבור ביום ההכרח הוא שידונו בלילה ובזה וכיוצא בזה הפקר ב"ד הפקר עכ"ל אף בסמ"ע סי' ה' ס"ק ז' כתב טעם אחר למנהג זה להלכה דלאור הנר הוי כעין יממא טעם זה פגום מעיקרא הוא כמו שהשיג עליו הש"ך שם ס"ק ד' גם בספרי משפטי יעקב השגתי עליו לפי אותה דעה שבש"ס דסנהדרין דלכך אין דנין בלילה משום דאיתקש ריבית לנגעים ובנגעים איתמעיט להדיא פ"ק דמועד קטן דף ח' כנגע נראה לי ולא לאורי.

ואם יאמר האומר דדעת רוב הפוסקים וסוגיא דש"ס דסנהדרין ופ' מצות חליצה ובא סי' משמע דהלכתא לא מקשינן ריבים לנגעים (אף אתה אמור לו כהלכה דהא הרמב"ם פ"ג דסנהדרין כתב להדיא הטעם דאין דנין בלילה משום דאיתקיש ריבים לנגעים) ועיין שם בלחם משנה ובריש ספר נתיבות המשפט ובבני שמואל סימן זה מ"ש ליישב בזה לדעת הרמב"ם סוגיות אלו יע"ש וכן משמע קצת בסוגיא דש"ס פי' מצות חליצה גבי טעם דחלצה בלילה חליצה פסולה אי דמי לתחלת דין ולא קאמר דאתמע' מלעיני זקינים פרט לליל' כמו דאתמעט שם בריש הפ' סומא מהאי קרא אלא ודאי דבלילה אפי' לאור הנר דמצי למחזי ג"כ אסור למידן וכן משמעות סתימות כל הפוסקים דלא כהסמ"ע בשם הקובץ רק עיקר טעם המנהג מיוסד על פי הטעם שכתב הב"ח א"כ גם בנדון זה להזמין אחר החג ג"כ יש ליישב המנהג ע"פ טעם זה היכא דנהוג נהוג ומהאי דינא דחג למד בכנסת הגדולה לח"מ סי' ה' בהגהותיו לב"י אות ב' וז"ל ולכלהו פירושי פשיטא לי דגם לחתן ולבעל ברי' אין קובעין זמן להן לבא דטרידי בשמחתיהו דחתונ' וברי' מילה כי"ט הוי אלא מיהו צריך לחקור מאיזה זמן עד איזה זמן ואין לומר דדוקא כל ז' ימי החופה לחתן ויום המילה לאבי הבן אי' קובעי' דהא חזינ' דקודם זמן זה טרודים בהכנת משתה שמחתם וכו' לכן יראה שהזמן המוגבל לחתן הוא ך"א יום ז' ימים קודם החופה וז' ימי החופ' ושבעה ימים של אחר החופה עכ"ל:

ובספרי משפטי יעקב השגתי עליו דגם בימי הרגל עצמו דאין קובעין זמן קודם המועד ואחר המועד חידוש הוא כמ"ש והבו דלא להוסיף עלה כי אין זו דומה לזו דבשלמא בחג הסוכת ופסח שאסורין בעשיית מלאכה וגם כל העם טרודין בטרדת החג לכן כל החדש טרודי' ואי' קובעי' להן זמן משא"כ בחתן אף שהוא טרוד כל העם פנוין ויכול ליקח לו עוזרים וגם בימי החופה אינו אסור בעשיית מלאכה ודאי לא בעינן כולי האי כי עיקר טרדתו הגדולה הוא רק לילה ראשונה דטריד דלא בעיל דפטור מה"ט מקריאת שמע ודי במה שאמרו חז"ל ריש כתובות שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים (ובחידושי לסוגיא דכתובת כתבתי פי' נכון ואמיתי דכוונת הש"ס שהיא תקנת בנות ישראל משום דמסיק הש"ס שם דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסי' כתובתה משום דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וא"כ זו היא תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים כיון שיטרח כל כך הוא תקנת בנות ישראל ממש שלא יטעון עליו בשקר דפתח פתוח מצא) אבל לא בעינן כל שבעה ימי משתה וכן כל שאר שמחות ומיני סעודת מצוה הכל כפי המנהג וכפי טרדתן כראות עיני הדיין לפי מנהג אותו מדינה כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קמ בהא דאיתא בי"ד סי' רמ"ב סעי' ל"א דאין לאדם להורות עד ארבעים שנה אם יש גדול ממנו בעיר אם נאמר זה דוקא לענין הוראת איסור והיתר או נימא דגם לענין דיני ממונת דינא הכי:

תשובה האי מילתא אתמר סתמא בגמר' דסוטה דף ך"ט ובע"ז דף י"ט דרש מקרא דועצומים כל הרוגיה זה שלא הגיע להוראה ומורה ועיין בטח"ה סי' יו"ד כתב להדיא דעצומים כל הרוגיה קאי גם אדיני ממונות (ועיין בש"ע סי' ך"ה סעי' א' בהג"ה ובסמ"ע שם ס"ק ט' ובש"כ שם שמאריך) אכן בסי' ז' כתב דמן י"ג שנה ואילך ראוי לדון אפי' לא הביא ב' שערות אם הוא מפולפל ובקי בחדרי תורה בין שמושיבין אותו עם אחרים בג' או ביחיד מומחה עכ"ל ואפשר דבסי' ז' מיירי שאין גדול ממנו בעיר או דבסי' יו"ד חומרא בעלמא קאמר אכן בבעל העיטור בדיני ברורין דף נ"ג ע"ג כתב וז"ל דבן י"ג שנה מותר לדון ואע"ג דאמרינן כי רבים חללים הפילה זה שלא הגיע להורא' ומור' עד כמה עד ארבעין שנין באיסור והיתר קאמר (וכתב עוד שם והא דאשיה החזיר כל מה שדן עד י"ח שנה משום דבי"ח שנה מצא חלקיה את הספר ועיין ודקדק בתורה שבכתב ובעל פה וכן משמעות פרש"י פ' במה בהמה ולפ"ז אין צורך למ"ש הטור ויאשיה שהחזיר חומרא יתירא נהוג) וכה"ג כתבו תוספת פ' היו בודקין דף מ"ב ע"א ד"ה העוסקים ברזי של עולם והא דאמר שתה רביעת יין אל יורה היינו הוראה דאסור והיתר עכ"ל ועיין בתוספת פ"ק דסנהדרין דף ה' ע"ב ד"ה אי גמיר וכו': אכן במדרש פ' נשא פ"י איתא דגם בדיני ממונות אל ידין מי ששתה רביעית יין כמו לענין הוראה וכתב בכנס' גדולה בח"מ סי' ז' בהגהותיו לב"י אות ג' דס"ל לתוספת דאע"ג דהכי מוכח במדרש גמרא דידן לא ס"ל הכי מדנקט לשון אל יורה וכיון דגמרא דידן פליג על המדרש הכי נקטינן:

אכן בתשובת הב"ח סי' מ"א פסק דאפי' שתוי אסור לדון ועכ"פ המחמיר תבא עליו ברכה וכ"כ בספר היראה להר"ר יונה דאסור לעשות שום הוראה בין בדין בין באיסור והיתר אחר שאכל ושתה והעול' מזה נ"ל בנדון דידן ודאי מדינא מותר לדון דיני ממונות אף שלא הגיע לארבעים דדוקא הוראת איסור והיתר קאמר בש"ס וכדעת בעל העיטור: מ"מ לדון ביחידי ראוי להחמיר עד מ' שנין אם לא שאין גדול ממנו בעיר: משא"כ להצטרף לשלשה ודאי דלא גרע מג' הדיוטת דמותרין לדון בכל ענין אך החושך עצמו מן הדין פורק ממנו גזל וכו' כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קמא דיין שהוא שכן לאחד מבעלי דינים בשכוני גוואי אי מותר להיות דיין או לא כי טוב שכן קרוב מאח רחוק ואף אם אסור להיות דיין אם מותר להושיב דיינים אחרים לדון אותם וגם אם מותר לישב אצלם כשדני' אותו: תשובה גרסי' בזה בורר דף ך"ט ע"א אוהב זה שושבינו וכמה א"ר אבא אמר רב כל שבע' ימי המשתה ורבנן משמיה דרבא אמרי אפי' מיום הראשו' ואילך ע"כ ונראה דהלכתא כרבנ' וגם רבא בתרא הוא וכ"כ רבינו ירוחם וכ"כ הכ"ג בהגהות ב"י סי' ז' אות טי": אכן הסמ"ע והב"ח בסי' ז' פסקו כרב ודלא כרבנן דכל שבעת ימי המשתה אסור קשה ויותר תמוה לכאורה על הטור וש"ע ושאר אחרונים שנמשכין אחריהם שפסקו לפסול אם הוא ריעו אשר כנפשו אע"ג דבש"ס קאמר דוקא שושבינו ביום החופה גם בכ"ג השיג על הב"ח בזה ולא הרגיש בזה על הטור וש"ע:

ובאמת בספרי משפטי יעקב כתבתי ליישב כל זה דאין ראיה כלל לסוגיא זו דכל הסוגיא זו קאי אמתני' אליבא דת"ק דפסול אוהב ושונא לעדות ואינו פסול אלא שושבינו בימי חופתו אבל לדידן דקי"ל כחכמי' דכשרי' לעדות ואפ"ה מודים חכמים דלדיינות פסולי' וא"כ בהא ג"כ י"ל דכ"ע מודים דלעני' דיינות אף שאינו שושבינו רק ריעו שהוא כנפשו פסול לדיינות וכ"ש שושבינו כל ז' ימי החופה כי לא פליגי כי אם לעני' עדות נ"ל פשוט כוונת כל פוסקים ראשונים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור שלא הזכירו כלל פלוגתא זו דשושבינו: וא"כ בנדון שלפנינו אם שכינו הוא ריעו אשר כנפשו אסור מדינא כפסק הש"ע: אכן אם אינו אוהבו וריעו אשר כנפשו אזי מותר לדונו ע"פ הדי' אך ממדו' חסידות יכול לפרוש: ועפ"ז תליא הדבר ג"כ אם מותר להושיב דיינים אחרים דאם הוא פסול מדינא אסור להושיב ב"ד אחר וכדאיתא להדיא בש"ס ריש פ' זה הבורר ב"ד בתר דפסלי להו אזלי ובררי ב"ד אחריני:

ואל תשיבני מהא דאיתא פ' שני דייני גזירות דף ק"ה ע"ב ששלח רב ענן לרב נחמן נדיינה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא לי' לדינא אמר מדשלח הכי ש"מ קריביה הוא וקשה איך עלה על דעתו דקריביה הוא א"כ איך היה רשאי לברר מי שידון אותו דהא קרוב פסול מדינא וכן האריך להתמיה בתשובת בית יעקב סי' י"ט אך בתר העיון נראה דלא קשה מידי דהתם לא בירר לרבי נחמן אלא ששלח אותו לרב נחמן שהיה דיין קבוע ומומחה לרבים ובקי בדינא וכדאיתא בפ' מי שהיה נשוי גבי שודא דדייני וכדאיתא בב"מ דף ס"ו דכ"ע לגביה דרב נחמן בדינא כדרדקי ע"ש אבל לברר דיין מי שירצה אין בידו לברר כיון שהוא עצמו פסול כדאיתא בש"ס להדיא ונראה דאף גם מי שאינו פסול ג"כ בודאי אין יכול לברר ולהושיב ב"ד שירצה ולדון בעל כרחך כמו שראיתי רבים טעו והבינו כן מדברי תשובת מהרי"ק והרב בהג"ה סי' ז' וכן נראה שהבין כן בתשובת בית יעקב סי' י"ט יע"ש: ולע"ד זה ודאי אינו וכמו שפסק בש"ע סי' ג' דיחיד מומחה או שלשה הדיוטות אינם יכולי' לדו' בע"כ אם רוצה לדון בזה הבורר בעירו או בב"ד קבוע יע"ש: אלא פשוט דכל זה לא נאמר דמותר להושיב ב"ד מי שירצה אלא אמ"ו שהוא רב ושליט בעירו להושיב ב"ד מי שירצה גם אם הוא עצמו פסול ממידו' חסידות מותר להושיב להם ב"ד וא"צ להחמיר ממדות חסידות כמו שהחמיר שלא לדון וכן מבואר להדיא בתשובת מהרי"ק סי' ך"א שהוא מקור הדין שמיירי בכה"ג שהיה לו כתב וחתים מגדולי חשכנז בורנקוורט בתוקף גזירתם שהוא ידין בעירו או יסדר ב"ד בעירו ועל פיו ישק וכו' ע"ש: וכן הראיה דמביא מסנהדרין דאמר רב לרב כהנא פוק דיוכה נ"כ מהאי טעמא דרב היה ראש בסירא כל זה נ"ל ברור:

ולטכין לישב אצלם בשעה שדכין לכאורה היה כראה בגם בענין זה יש להחמיר שלא לישב על גביהם כלל וקצת ראיה לזו מהא דאיתא פ' כהן גדול דף י"ח ע"ב משום יקרא דכהן גדול אתא ויתיב מקבלי כיהלי לסהד תיה קאי הוא ואזיל יע"ש בפרש"י ותיספת שם ד"ה והא אין וכו' דאפי' יושב ודומם נמי לא יע"ש ומה"ט פסק בתשובת בית יעקב סי' ס"ז דשני דיינים השונאי' זה את זה אסור לישב אצלו אפי' אם אחד רוצה לשתוק ג"כ אסור אבל באמת דבריו אינם מוכרחים וברורים כלל דמשמעות לשון הפוסקים דדוקא לישב.

ולדון במסור כיון שכל א' דעתו לסתור דברי חבירו מאחר שהם בוכאים זה את זה אכא"כ לישב אצלו אדרבה יותר יתאמץ הדיין לדון דין אמת כבא יהעוס אצל שונאו שדן שלא כהינן וכן משמעות המקרא והוא לא אויב לו ידינו מכנע דוקא לדון אסור והראי' מכיש כהן גדול בהא דקאמר דקאי הוא ואזיל וכו' ודאי אין ראיה דהתם לכך צריך לקום לפי שדכין לבנו של מלך לפי פרש"י לכך צריך לילך שלא לשמוע מי מחייב לבנו ומדברי תוספת דלשם ג"כ אין ראיה דשאני התם דנקט אין עושיבין עלך בסנהדרין סתם ומשנה לשון המתני' לכן כתבו תוספת דאפי' לישב ולשתוק אסור משא"כ גבי שני ת"ח השונאים זה את זה דנקט אין יושבין בדין משמע דוקא לדון ממש אסור וכן הדין בכל הפוסלי' לדו' אכן לפי לשון הטור בח"מ סימן י"ח והרמב"ם פ' ד"ב מ"ה סנהדרין שכתבו ולאחר שמקבלי' עדות יוציאו כל אדם לחוץ משמע דהכל בכלל מי שאינו ראר לדון יוציאו לחוץ משום לא תלך רכיל ועיי' בב"ח סי' י"ח שמתמיה על הרמב"ם והטור דענין זו להם דבגמרא משמע שאין מוצאי' אלא לעדים ע"ש ולע"ד דברי הרמב"ם והטור נכונים לפי הטעם והסברא שלא ליחוש להם להולך רכיל ונגמרא ודאי א"צ לומר רק שמוציאין העדים כי שאר כל אדם קאמר שם במתני' שכבר הוציאו לחוץ קודם קבלת העדים ומי הכניסן שוב משא"כ הטור והרמב"ם שלא הזכירו עדיין מזה כלום לכן כתבו שיוציאו כל אדם לחוץ ומ"מ כל אדם לאו דוקא דכל השי כים לדיינים שיכולין לזכות או לחייב כגון א' מן התלמידים א"צ לצאת לחיץ אם לא שהוא תלמיד בור כדאיתא בש"ס והוא פכוט אבר שאר כל אדם עוציאין לחוץ ודלא כב"ח כנ"ל ה"ק יעקב: