שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה קיט

שאלה קיט אחד שגירש את אשתו מבלי קטט' כלל רק משום דמאיסה ליה שהיא מצורעת מאוד מאוד ועכשיו המגרש רוצה ברצונו הטוב לתת לה דירה מיוחדת בביתו בחנם אי שפיר דמי והנה לא נעלם ממני מה דקי"ל המגרש את אשתו לא תדור עמה בחצר וכדאיתא בא"ה סי' קי"ט אך דלמא בנדון דידן שאני כיון דמאיסה ליה וכסברא זו הוזכר ג"כ בב"י לא"ה סי' קי"ז בשם תשובת רשב"א ר"י גבי זינתה יע"ש: תשובה כדי לברר הדין על מכונו הוצרכתי להעתיק לשון הרשב"א שהובא בב"י סי' קי"ז כתב וז"ל ואע"ג דבריש זבחים גבי אשה לאו לגירושין עומדת כתב ר"י דאפי' זנתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבא עליה דכיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו עכ"ל ומשם תרצה ללמוד אף בנדון דידן כיון שהיא מאיסה ליה מאוד וכמ"ש הב"י בא"ה סי' ל"ט והובא בהג"ה בש"ע סי' קי"ז סעיף ה' בהג"ה לא חיישינן לכלום: גם בתשובת עבודת הגרשוני סימן צ"ג פסק מה"ט דהרשב"א דגרושה שנתגרשה משום זכות מותר לדור בביתו כיון דמאיסה לי' ע"ש דבריו באורך ולע"ד דבריו אינם ברורים להלכה וכ"ש למעשה: חדא דעיקר דברי הרשב"א הם בנוים על דברי ר"י בריש זבחים ובתוספת:

שלפנינו בדף ב' ע"ב ד"ה סתם אשה לאו לגירושין עומדת ואפי' זינתה תחת בעלה וכו' מ"מ אם לא ירצה הבעל לא וגתרשנה אלא שלא תשמשנו עכ"ל התוספ' הרי שלא הוזכר שתשמשנו כשפחה ואף אי נימא דהרשב"א מצא כן הנוסחא בשם ר"י מ"מ גם ר"י והרשב"א לא קאמר אלא בלא נתגרשה עדיין לא חיישינן שתבעל אותה בחזקת אישות כיון ששנאה אותה אבל בנתגרשה תקנה קבועה שנו לא תדור עמה ולא פלוג חכמים וראיה ברורה לזה מהא דאיתא בפ' שני דאבל רבתי ב"ש אומר המגרש אשתו לא תדור וכו' ובית שמאי הוא דאמר במתני' דסוף גיטין לא יגרש אדם אשה אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ איך קאמר לא תדור עמה אלא ודאי דאין לחלק כלל בגרושה: גם רמ"א בהג"ה בש"ע סי' קי"ז סעי' א' לא פסק כהאי דהרשב"א בשם ר"י וכ"כ שם החלקת מחוקק בס"ק ח' ע"ש: ועוד דאף לדעת תשובת עבודת הגרשוני שפסק להאי דהרשב"א אפי' שנתגרשה מ"מ דוקא התם שמאיסה עליו משום זנות שהוא באיסור עולמית משא"כ בנדון שלפנינו דמאיסה עליו משום מקרה שבגופה שהיא מצרעת ואם תתרפא ודאי חיישינן ולא תדור עמו כלל וכן עיקר דאין לחלק בשו' ענין כסתימו' לשון הש"ס ופוסקים דהמגרש את אשתו לא תדור עמה יהיה סיבת הגירושין מה שיהיה כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קכ מעשה אשר לא יעשה עוד באשה שזינתה תחת בעלה שהרחיק נדו' זה שתים ושלש שנים וכריסה בין שיניה והוליד' ממזר ומפורסם וידוע לכל שזינתה וגם בערכאות דנה אותה בגרושין מעיר' ועכשיו בא הבעל ורוצה לגרשה והיא אינה מרוצה לקבל גיטה וגם אין בידינו לכופה ולחבשה מכמה טעמים כיצד יש לנהוג בענין נתינת הגט לתקנת הבעל שיוכל לישא אשה אחרת:

תשובה הנה יש לפנינו שלשה דרכים וכל הדרכים בחזקת סכנה על כן צריכין אנו לבחור הרע במיעוטו הדרך הראשון שכ' בתשובת הרשב"א היכא שהוא מן הדין לגרשה ואינו רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת וכ"פ בש"ע סי' א' וסי' קי"ט אכן כבר הסכימו האחרונים שנהגו שלא להתיר בלא מאה רבנים משלש ארצות: ולאו בכל יומא מתרחיש גברא כי האי שיוכל ליתן הוצאה הרבה כזו על הנסיעה לקבץ רבנים להיתר זו אף גם לפעמים נשתהה הדבר הרבה מאוד והוא בלא אשה: לכן הדרך היותר נכון להתיר לו לגרשה בעל כרח' כיון שזו גרע יותר מעברה על דת ונאסרה על בעלה וכמבואר בא"ה סי' קט"ו וקי"ט וכן הסכמת האחרונים בתשובותיהם אך עדיין צ"ע באיזה אופן יגרשנה בעל כרחה כיון שאינה רוצה לקבלה כלל: הנה אם אמרנו לזכות לה הגט על ידי שליח כי ודאי זכות הוא לה כי עכשיו היא אסורה לבעל: ולכולי עלמא נמי וכשתתגרשה תהיה מותרת לכ"ע: דעד כאן לא קמבעיא בש"ס ס"פ האשה שלו' דף קי"ח ע"ב המזכה לאשה גט במקום יבם מהו משום דמבעיא אי סניא ליה או רחמא ליה והכי איפשטא התם דספוקי קא מספקא לן ותחלוץ ולא תתייבם וכן פסק הטור בא"ה ס"ס קמ"ה ודלא כב"י שכתב שם אגב ריהטא בעיא דלא אפשיטא בפ' האשה שלו' וזה אינו דאיפשטא ואיפשטא וא"כ בנדון דידן דודאי זכות הוא לה יכולין לזכות לה גט ע"י אחר וכ"כ בהגהות אשרי פ"ק דגיטין בשם א"ז וז"ל ואשה שנאסרת על בעלה ימסור הבעל גט ליד מי שירצה ויאמר בל' הזה זכה בגט זה לאשתי פלוני והרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה כי זכות הוא לה עכ"ל:

אף שהמהרי"ק בתשובה סי' קמ"א כתב וחושש לדעת הרי"ף שפסק כפ"ק דגיטין דלא מהני זכית הגט רק שהבעל לא יוכל לחזור ולא לענין שתותר האשה עד שיגיע הגט לידה וכן רמ"א בש"ע בא"ה סי' קמ"א סעי' ה' בהג"ה כתב וז"ל וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש מחמירין בזה והוא תשובת מהרי"ק הנ"ל: אכן באמת הדבר תמוה על מהרי"ק שחושש בזה לדעת יחיד שהרי דעת רש"י והתוספת ושאר כל גדולי פוסקים חולקים על הרי"ף בזה וכן האריך הרא"ש בפ"ק דגיטין להתמיה ולהשיג על הרי"ף בדין זה יע"ש: ופשטא דסוגיא כוותייהו ריהטא וזה חומרא דאתי לידי קולא לעגן הבעל ושלא לקיים מצות התורה כי אשה רעה מצוה לגרשה כדכתיב כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות: איברא מעיקרא דדינא פירכא דאע"ג דזבין לאדם שלא בפניו במידי דזכות הוא לו אבל אם הוא עומד וצוח שאינו חפץ בזכות זה ודאי אין זכין לאדם בעל כרחו אע"ג דיכול לגרש' בעל כרחה מ"מ לא יוכל לזכות לה ע"י אחר בעל כרחה אע"ג דמצוה קעביד: דהרי מה"ט סובר ר' מאיר פ"ק דגיטין חוב הוא לעבד שיצא לחירות משום דזילא ליה פריצא ובהפקירא ניחא ליה וכדאיתא פ"ק דכתובת דף י"א וכן מהא דקאמר שם הגדילו יכולין למחות מוכח אף ע"ג דזכין לאדם שלא בפניו מ"מ במידי שהוא צווח ומוחה ודאי אין יכולין לזכות לו ועיין בטור א"ה סי' ק"מ במ"ש בשם בעל העיטור וב"י שם משמע ג"כ הכי ע"ש) לכן היותר נכון דרך ה"ג דהיינו תסדר הגט ע"פ ב"ד בפני הבעל כתקונו ואח"כ ילך עמו הב"ד לביתה או לחצרה ולזרוק הגט לתוך ביתה או חצרה ולומ' לה הרי זה גיטיך ובו תהי מגורשת ממני ומותרת לכל אדם וכמבואר בש"ס פ' הזורק ובטא"ה סי' קל"ט דכה"ג מגורשת: וכדאיתא להדיא בש"ס שם דף ע"ח ע"ב לגיטין אמרו ולא לדבר אחר:

ופרש"י והתוספ' שם משום דבגט נתינה בעל כרחה הוי נתינה אכן המרדכי פ' הזורק כתב והובא בב"י סי' קל"ט ושכ"כ הסמ"ק והכלבו והגהות מיימוני וז"ל נהגו העם שלא לגרש על ידי נתינת הגט תוך ביתה או חצרה אפי' בתוך קלתה ומלבושיה והטעם פי' רבינו יחיאל לפי שפעמים מלבושיה שאולים ואולי הבעלים מקפידין וא"כ לא הוי גיטא ע"ש וכן פסק בש"ע בסימ' קל"ט בהג"ה סעי' י"ד וכתב שם בשם סדר גיטן דאפי' בדיעבד אין להתיר' לעלמא עד שיגיע הגט לידה ע"ש ואף שלע"ד חששא זו חשש רחוקה וגזירה חדשה היא לחוש לשאלה אפי' בדעבד (אף דלענין עגונה חיישנן לשאלה היכא דליכא סימנים בגופו היינו משום דאיכא ריעותא דליכא סימנים בגופו והוא כבר נאבד משא"כ בנ"ד שהוא בחיים וידעינן שזה מלבושיה זמן מה בחזקת שלה) בפרטות היכי דידעינן בודאי שזהו מלבושיה מ"מ נ"ל אולי חששו האחרונים לפי' הר"ח והערוך שפירשו על הא דאמרינן שם בש"ס דף ע"ח ע"ב ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה ממש אפי' בזרקו לתוך חצרה וה"ה מלבושיה וכה"ג: אף שלא נעלם ממני שהרא"ש גם הרשב"א והר"ן השיגו על פי' זה מ"מ הא כתב הרשב"א והר"ן על הר"ח שראוי לחוש לדבריו שהם דברי קבלה והובא בסי' קל"ט ע"ש לכן יפה פסקו האחרונים דאפי' בדעבד אין להתיר' לעלמא עד שיגיע גט לידה:, מ"מ עיקר מטרין של הוראה זו ואת לא תעביד עובדא היינו שלא להתירה אותה מאיסורא איסור דאורייתא עד שיגיע גט לידה כלשון הש"ס ופרש"י וכל הפוסקים אבל להתיר לו לבעל לישא אשה אחרת דבלא"ה רבו כל הפוסקים דכה"ג לא חל כלל חרם רגמ"ה ועיין שם בתשובת מהרי"ק סי' קמ"א ובפרט בשעת הדחק ומקום מצו' לגרשה בודאי דמותר למיעבד עובדא להתיר לו לישא אשה אחרת בפשיטות ע"י זריקת גט לרשותה לדעת כל הפוסקים בלי פקפוק ובמלתא דלא שכיחא כי האי לא שייך מנהגא כלל:

מ"מ כיון שלא מצינו באחד מן האחרונים בפי' שעבד עובדא כי האי היינו מתונים בדין וצוויתי לעשות לה התראה ע"י שלוחא דבי דינא שאם לא תקבל הגט מרצונה לידה שנתיר לו לישא אשה אחרת והיא תהיה אסורה לעולם: ועל ידי התרא' זו חזרה בה ונתרצה לקבלת הגט מרצונה בכן סדרנו לה הגט כתקונו (ודלא כמו שעלה על דעת חכם א' לשנות שלא לכתוב בתוכו בדלא אניסנא כיון דכל כה"ג כופין על הגט עיין בתשובת חות יאיר ומה"ב של נחלת שבעה מ"מ כמה שאלות ותשובות שסדרו האחרונים לשאול לה אם מתגרשת מרצונה הטוב וכה"ג לא שאלנו לה כיון שבאמת על פי הדין כופין להתגרש בעל כרחה וכן כמה שאלות ששואלין לו אם נדר או נשבע להתיר לו אינו מן הצורך דהוי כנשבע לקיים את המצוה מ"מ ע"פ הראיות והוכחת שכתבתי נ"ל לדינא אם לא היתה רוצה לקבל גט לידה מותר לגרש ע"י זריקה לרשותה והוא מותר לישא אחרת כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה קכא מעשה באחד שרצה לגרש אשתו ואביו החליף כיצד יכתוב שם אביו בגט כיון שהוא עולה לס"ת בשם אבי אביו וכן הוא חותם את עצמו אם יש לכתוב וכל שום וחניכה על אביו: גם נסתפק לי איך יש לכתוב שם אליהו כיון דאיכא חילוק דעות: תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בדברי האחרונים והובא ג"כ בבית שמואל בא"ה סי' קך"ט ס"ק ל"ג דמהרש"ל כתב דכותבין על אביו וכל שום והט"ז כתב דאין לכתוב וכל שום מפני כבוד הבן עכ"ל:

אכן אחר העיון נראה דיש לחלק דמהרש"ל והט"ז לא מיירו פלוגתייהו אלא באותו בן מי שהחליף כבר דש בעירו לקרותו לס"ת בשם אביו ואז קורין אותו כן לעולם כדי שלא יתבייש כמבואר בא"ח סי' קל"ט סעי' ג' בהגה"ה אבל מי שלא עלה מימיו בשם אביו שהיה קטן שקורין אותו בשם אבי אביו וכן הו' חותם את עצמו צ"ע איך לכתוב בגט אף דבש"ע סי' קך"ט סעי' יו"ד בהגה"ה פסק כשכותבין גט לבן מי שהחליף כותבין על שם אביו אע"פ כשעולה לס"ת או חותם בשטרות חותם עצמו על שם אבי אביו עכ"ל: מ"מ נ"ל כדי שלא להוציא לעז על הגט כיון שחותם עצמו ונקר' לס"ת בשם אחר יש לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה על אביו דאז ליכא שום לעז וראיה ואון מצאתי לדבר זה מ"ש הב"י וז"ל ובא"ח כתב כלשון הזה תשובה שאלה אל הר"ש ז"ל יוסף ששינה שם אביו בגט שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שאותו יעקב החליף אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו וכן במדינה ומתקנת ר' גמליאל נהגו לכתוב בגיטין פלוני בן פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאהבתי הגט כשר וכו' נמצא שגירש בכל שם שהיה לו לאביו עכ"ל: הרי כיון שכותבין וכל שום לא חיישינן תו ללעז וא"כ גם בגט זה השומע כשקורין אותו וגם רואה חתימתו אתי להוציא לעז שאין זה המגרש אלא אחר הוא כי לא הכל יודעין שאביו החליף לכן צריכין לכתוב וכל שום כדי שלא להוציא לעז על הגט וכה"ג במקום שיש חשש חלול אין חולקין כבוד וגם הט"ז נ"ל דמודה לכתוב וכל שום וכנ"ל עיקר:

ובשם אליהו נ"ל דיש לכתוב מלא מן הסתם אף אם חותם עצמו ברשימה וכפסק הש"ע בסי' קך"ט סעי' ך"ב וכפ' בסדר הגט של מהר"מ אף שבספר שמות ובית שמואל כתב דכותבין חסר כי אין דרך לעשות רשימה על חסרון שני אותיות עכ"ל אין זו ראיה כלל דהרי אף כל הקוראין לס"ת בשם אליהו אפ"ה חותמין עצמן ע"י רשימה מטעם שלא לכתוב השם יה וגם כשקורין אותו בלשון רוב בני אדם אינם קורין כלל במבטא אליהו בקמ"ץ תחת היו"ד ומפיק ה"א רק שמבליעין הה"א וקורין אליו כמו יו"ד במלאפום לכן נ"ל לכתוב אליהו מן הסתם וכן עשיתי הלכה למעשה במושב זקינים פ"פ בב"ד מו"ש לפני מחותני הגאון אב"ד מהר"ד אפנהיים נר"ו והסכים עמנו וכן מצאנו ראינו ג"כ בכתב בכמה סדרי גיטין מגדולים לכתוב אליהו מלא מן הסתם וכן עיקר נ"ל ה"ק יעקב: שאלה קכב מעשה בא לפנינו פ"פ במושב זקנים ב"ד מו"ש אצל מחותני הגאון אב"ד מהר"ד אפנהיים נר"ו באחד שהחליף ונעשה איש מלחמה ובעברו דרך פה נתרצה מרצונו הטוב ליתן גט לאשתו שיש לו במדינה אחרת וקצת אנשים הוי מכירין אותו שהיה שם יהדות שלו וואלף וחקרנו אותו איך חתם את עצמו ואמר שחתם עצמו בנימן המכונה וואלף וכן היו קוראין לו לס"ת בשם בנימן וסדרנו הגט על פיו ומסר אותו לשליח לקבלה והולכה כדינו ונשתהה הגט ביד השליח כמו רביע שנה ואח"כ באה אשתו בעצמה לקבל גיטה מיד השליח והביאה שטר כתובתה בידה וכתב בה שם בעלה בנימן זאב ודרשנו וחקרנו אחר הבעל והיה עדיין פ"פ והשבענו אותו בחלק לע"ה ואמר שמעולם לא חתם עצמו בשם זאב ולא עלה לס"ת רק בשם בנימן והסופר כתובה טעה בכתבו זאב שהוא שם הקודש של וואלף ושאלנו אותו אם יהיה מן הצורך לכתוב גט שנית אם רוצה ליתן והשיב שאינו נותן גט שנית כי הראשון הוא נכון:

ופסקנו למעשה ליתן גט זה בלי פקפוק מכמה טעמים חדא כיון דשם העברי עיקר הו' בנימן כי שם זאב הוא רק יוצא משם בנימן ע"ש הפסוק בנימן זאב יטרוף ע"ש וחטפתם לכם איש אשה עיין בפרש"י בחומש וכיון דכתבו שם העיקר ודאי הוא כשר כדאיתא בסי' קך"ט סעי' א' וכ"ש בגט של מי שהחליף שכותבין וכל שום וחניכא דכשר אפי' אם כתב שם הטפל לבד כמבואר שם: ואף דכל הני כשר דקאמר שם בדעבד קאמרינן: מ"מ כיון שגם כאן הוי כמו דעבד כי קשה להוציא ממנו גט שנית: אף גם כיון שכבר ניתן הגט לשליח בתורת קבלה רק להולכה משווינן לרווחא דמילתא א"כ חשבינן דעבד: ותו כיון דשם הלעז של זאב הוא וואלף וכתבו בתוך הגט הוי כאלו כתבו בנימן זאב ותו כיון שהחזיק שמו ל' יום שהיה נקרא בנימן וואלף מהימנינן לו כדאיתא פ' גט פשוט ובא"ה סי' ק"ך דכל שהחזיק בעיר שלשים יום סומכין עליו אע"פ שאין מכירין ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דדוקא בישראל סמכינן על זה ולא במי שהחליף זה אינו דכבר כתב הב"י בסי' קך"ט וז"ל דגם אם הלך למקום שלא היו מכירים בשם יהדות דידיה והחזיק עצמו לומר שהיה נקרא כך אפשר דכותבין על פיו כל שהחזיק בשם זה שלושים יום כדין ישראל שהתבאר בסימן זה עכ"ל: ואף שיש עוד מקום לחלוק ולומר דהא דסומכין על מה שמחזיק שמו היינו דוקא היכא דליכא אחר מכחישו משא"כ בנדון שלפנינו שעידי כתיבה מכחישין זה אינו חדא דכל היכי שאפשר להשוות בענין שלא יהא עדותן מוכחשת משווינן וכמבואר בח"מ סי' ך"ט וא"כ ה"ה כאן אפשר להשוות דהסופר כתב במקו' שם הלע"ז שם הקודש ותו דהא מבואר בכתובת פ"ב ובא"ע סי' ג' דאין מעלין משטרות ליוחסין אפי' וה"ה כאן שכתבו שם העיקר תו אין מדקדקין העדי' בכך:

ואף אם היה רוצה ליתן עוד גט שני ולית' שניהן הא כבר מבואר בא"ה סי' קך"ט סעי' י"ט בהג"ה דאין נותנין שני גיטין אלא מדוחק וכאן אין שום דוחק כלל מטעמים שכתבנו וכן הסכמנו לסמוך על גט זה ועשינו להלכה למעשה ה"ק יעקב: שאלה קכג אחד שרצה ליתן גט לאשתו החרשת אם יש לכתוב הגט ככל גיטין דעלמא או אם משנין איזה דבר ילמדינו רבינו הלכ' למעשה: תשובה לפום ריהטא מתחלת רעיוני לא עלה על דעתי כלל שיש לחלק בין גט חרשות לגט פקחת ותמה תמה אקרא שעלה על דעת השואל לחלק עד שיגעתי ומצאתי בנחלת שבעה מהדורא בתרא דף ל"ט שכתב נוסח גט חרשת בנוסח אחר כמו נוסח גט חרש ע"ש דבריו באריכות ומוצא דבריו שיש לשנות הנוסח הוא מהא דאיתא ריש פ' חרש כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה ופירש"י והנ"י שם וז"ל מאי טעם קאמר כלומר כקדושין כן גירושין וכן פקח בחרשית ברמיזה כנס שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה אם רצה להוציא יוציא עכ"ל פרש"י והנ"י ומשם למד בפקח שרוצה לגרש אשתו החרשית שיש לכתוב בגט ורמז לה ורמזה שמרצונה מקבלת גיטה ע"ש דבריו באורך: אכן אחר העיון ראיתי שכל דבריו אינם ברורים ומובנים כלל דמה לנו להזכיר רצונה בגט יותר מפקחת הא אשה מתגרשת בעל כרחה ומהאי טעמא בכל הגיטין אינן כותבין ומזכירין כלל רצונה רק על הבעל כותבין צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא לפי שצריכן רצונו אף שבסדרי גיטין האחרונים מבואר ששואלין גם לה אם מקבלת הגט ברצון היינו משום תקנת רגמ"ה שלא לגרש בעל כרחה וא"כ אף בחרשי' אפשר דמרמזין לה על זה אם אפשר אבל להזכיר רצונו בגט נשתקע הדבר ולא נאמר וחס שלא להזכיר:

והא דפרש"י והנ"י דפקח בחרשית ברמיזה וכו' וברמיזה יוציא וכו' היינו לפום רישא דמתני' דקסתים לן תנא אף אליבא דר' יוחנן בן נורי דס"ל אין אשה מתגרשת אלא לרצונה (אף גם מודיעין לה ברמיזה שנותן לה הגט) אבל לפי מה דמסיק שם במתני' כחכמים דאמרו לו אשה מתגרש' שלא לרצונה וקי"ל הלכת' כוותייהו ודאי דאין להזכיר רצונה בגט והוא מוקצה מן הדעת וכי עדיף מגט פקחת לכן נ"ל פשוט דאין לשנות משאר נוסחאות בגיטין: ואגב רציתי לעוררך בענין נוס' גט חרש שכתב רבינו ירוח' על שם העיטור והגאוני' ראיתי בתשובת צמח צדק סי' ס"ח שכתב בשם הגאון מהר"ל זצ"ל וז"ל אך נראה בעיני פשוט דז' שכתב טופס גט חרש לא לאפוקי מיניה טופס שאר גיטי נשים אלא נוסף על שאר טופסי גט צריך טופס זה לפי שצריך שיהא רומז וזה אי אפשר בלא ב"ד שיהא חוקרין אבל כותבין הגט ככל שאר גיטין ע"ש דבריו באורך ובעל צמח צדק קילס את דבריו ומסכים עמו גם בנחלת שבעה מה"ב דף ל"ז ע"ב כתב כן בשם מצא כתב אצל גליון רבינו ירוחם ע"ש: וניכר ונראה שהכל יצא מבטן אחד כי שניהם כתבו בסגנון ובלשון אחד והשיג עליו בנחלת שבעה כי אין אלו אלא דברי נביאות וכנ"ל כי לשון נוסח זה שכתבו רי"ף והעיטור בשם הגאונים שכתב בה גיטא דנא וכן ודן די יהוי וכו' וכן והרי את וכו' משמע דהוא נוסח גט חרש ממש ועליו אין להוסי' או לגרוע מקבלת הגאוני' קדמאי ואף שאין כאן כל הנוסח של לשון הגט אין זו קשיא כלל כי כבר אמרו חז"ל כשם שכנס ברמיז' כך יוצ' ברמיז' כיון דמדאוריית' אין כאן קידושין כלל סגי ברמיזה לבד ואפשר דלכך שינו חכמינו ז"ל בנוסח הגט להראות שאין כאן קידושין ולא גיטא דאורייתא ולכן סיים בנוסח הגט כתקנתא דרבנן ובלא"ה אי אפשר לעשות כל דקדוקי גט בכל שאלותיו לחרש כמו בגט פקח מטעם זה: