שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה צה

שאלה צה מהמ"ץ דק"ק קעלין וז"ל בדבר אלמנה אחת בת קצין ולה שלש' ילדים והיא מעוברת ובן דודתה אלמן אחד הוא אמוד ויש לו הרבה קופצים להשתדך עמו אך ורק בעלה של האלמנה הנ"ל קודם מותו קרא לאשתו וגם להאלמן הנ"ל כי ראה שכלתה אליו רעות מיתה צוה שישאו זה את זו כי הוא תקנת ילדיו וילדי האלמן כיון שהם קרובי' והוא עשיר שיכול לפרנס' ונעשה דבר זה בפומבי בפני כמה עדים ועכשיו האלמן רוצה לישאנה אך כיון שצריכה להמתין ך"ד חדש עד כלות ימי מניקתה אי אפשר לו לקיים צוואת המת להמתין כל כך כי יש לו בנים וטפולו וצרכי ביתו מרובים ואין לו מי שישמשנו אם יש תקנה בדבר לישאנה אחר ימי לידתה ושלא תתחיל להניק הולד כלל רק להשכיר מינקת אחת או שתים ולהשביעם שלא יחזרו כלל וגם יד אביה ויד האלמון תקיפה שלא יכול המניק' לחזור וגם פה המניקות מרובות ועניות שאינם חוזרים כלל אדרבה עומדים ומצפים מתי שיבא שכירות כזו לידם ילמדנו רבינו אם יש לצרף כל הני צדדים להתיר להשיאה מיד:

תשובה דין זה מתחלק לכמה אופנים וצדדי היתר האחד שאינה רוצה להתחיל להניקה כלל כדי שלא יהי' נכלל בתוך מניקת חבירו הב' שרוצה להשביע המניקת שלא תוכל להחזיר הג' שרוצה לשכור שני מניקות הד' שיד אביה ובעלה תקיפ' שאינ' יכולין לחזור וגם המניק' מרובות ועניות שאינן חוזרין הה' משום מצוה לקיים דברי המת בעלה ז"ל שצוה לפני מותו ליקח זה את זו' הוי"ו שיש כאן תקנת יתומים משני הצדדים על כן אמרתי להראו' פנים לכל צד ואופן כמראה האופן בתוך האופן הא' שאינה רוצה להתחיל להניק כלל דבר זו מחלוקת ישנה היא בין הפוסקים ראשונים ואחרונים וכדי לברר אעתיק לשון הש"ס דפ' החולץ דף מ"א ומ"ב דגרסינן במתני' ושאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהא להם שלשה חדשים ומקשה הש"ס שאר כל הנשים מ"ט אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלהים וכו' להבחין וכו' ומקשה הש"ס היכא דקיי"ל דמעוברת היא תינשא (ופרשי' הואיל וטעם המתנ' משום ולד הוא שלא יהי' ספק כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון תנשא) אלמ' תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ומשני הש"ס שמא תעשה עוברה סנדל או משום דחסה (שממעכו בשעת תשמיש) ומקשה הש"ס אי הכי דידיה נמי ומסיק הש"ס אלא סתם מעובר' קיימ' דלמא איעברה ומיעכר חלבה וקטלא ליה ומקש' אי הכי דידיה נמי דידי' ממסמס לי'בביע' וחלב' א"ה דידה נמי לא יהב לה בעל עכ"ל הש"ס הנה מבואר מתוך סוגיא זו דלפי המסקנא הטעם דלא ישא מעובר' חבירו מטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא אכן הרמב"ם פי"א מה' גירושין והסמ"ג כתבו הטעם דמזיק הולד וכבר סמכו על דבריהם מהרי"ק ומהרי"ל סי' ק"ז והכ"מ והל"מ ומהר"א שטיין ומהרש"ל בביאוריה' להסמ"ג בתשובת אמונת שמואל סי' ב' ובבית שמואל סי' י"ג וכולם לא מצאו ישוב נכון להרמב"ם וסמ"ג:

וקצתם כתבו לתרץ שהיו להם גירסא אחרת בש"ס ומדחיקים ליישב קושית הש"ס וקצתם נכנסו בדחוקים אחרים ולע"ד נראה דדברי הרמב"ם וסמ"ג פשוטים ומוכרחים בש"ס כי לכאורה קשה להו לפי מה דמסיק בש"ס הטעם דסתם מעוברת למיניקה קיימא מ"מ אמאי יוציא מיד אמאי לא אמרינן דעכ"פ ימתין ויקיים אותה עד שתלד ואז יוציא כדאמרינן בהמדיר חדש אחד יקיים ואין מקום לומר דזה מטעם קנס אין זה סברא כלל כיון דעדיין לא קעבר כלל דלישא כשהיא מעוברת ליכא איסור רק דלא ישא אותה כיון דצריך לגרשה אחר כך כשתלד ותניק ודי בקנס זו דצריך לגרשה ולא מהני מעשיו אבל מ"מ קשה אמאי יגרשנה מיד לכן ס"ל הרמב"ם וסמ"ג דלהכי צריך לגרשה מיד משום טעמא דדחסה והא דמסיק בש"ס אלא משום דמעוברת למניק' קיימא היינו לתרץ אי הכי דידיה נמי לזה מסיק דהטעם משום דמעוברת למניקה קיימא וא"כ על כרחך כשתלד ותניק צריך לגרשה ע"כ חיישינן נמי לדחסה שתמעך הולד כדי שלא יהא בר קיימא ויקיים אותה לכך יוציא מיד משא"כ בדידיה לא חיישינן לדחסה כיון שמותר לקיימא כשהיא מניקה וא"כ העולה מזה דאף הרמב"ם וסמ"ג שכתבו טעמא דדחסא מ"מ היינו דוקא בצירוף הטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא ולפ"ז היכא דמותר לישא או לקיימ' כשהיא מניקה כגון במופקרת זונה גרושה וכה"ג למאן דס"ל הכי א"כ מותר לישאנ' אפי' בעודה מעוברת ולא חיישינן לדחסה נמצא דדברי הרמב"ם וסמ"ג נכונים ע"פ הסוגיא וזה נ"ל ג"כ כוונת התוספת שכתבו שם ביבמות ד"ה סתם מעוברת למניקה קיימא וז"ל ר' שמשון זקינו של הרשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותר' לינשא משו' דלא משעבדא להניק כדאמרינן בפרק אע"פ נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוי בעי למימר דטעמ' משום סנדל או משום דחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר אלא מהטעם.

ועוד אלמנה גופיה אי אמרה איני ניזוכת ואינו עושה או תובעת כתובתה לא משעבדא וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי ל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל ולכאורה קשה בתוספת מנלן דאינו חוזר אלא מהטעם דלמא מכולם הדר ביה וכמ"ש באמת בתשובת ר"י מינץ סי' ה' ובתשובת אמונת שמואל סי' ד' וראיתי בתשובת בית יעקב סי' קמ"ז רוצה לתרץ דברי התוספת וכתב וז"ל ולע"ד נראה להוכיח דמוכח בהגמרא הנ"ל דלא חוזר לגמרי מטעם ראשון משום דלפי מה דקי"ל כר' יוסי דאפי' בזנות צריכין להמתין ג' חדשים משום הבחנה ולהיש מקילין במניקה בזנות א"כ קשה קושית הגמרא מה דמקשינן היכא דידעינן שהיא מעוברת בזנות אמאי צריכין להמתין דליכא לשנויי כדמסקינן דמעובר' למניק' קיימא דהא מותר לישא מניקה שנתעברה ע"י זנות ליש מקילין אלא צ"ל כטעם ראשון יע"ש שהאריך וכתב ג"כ לתרץ בדרך זה דעת הרמב"ם וסמ"ג: ובאמת שותא דידיה לא ידעתי דהא עיקר קושית הגמרא היכא דידעינן דמעוברת היא תנשא מכח אלמא תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו א"כ להמקילין בזנות באמת מותרת לישא היכא דידענו דמעוברת היא ולא קשה כלל הקושיא וק"ל ואגב ריהטא לא דק:

אכן לפי מ"ש לפרש דעת הרמב"ם וסמ"ג אפשר לומר שג"כ דעת התוספת כך הוא שאינו חוזר לגמרי מטעם ראשון והנה צריכין אנו עוד לברר דעת התוספת כך הוא כי יש לפרש דלדעת הר"ש דגרושה מינקת מותרת לינשא כיון דלא משעבדא להניק משמע לכאור' דהיכא דכפינן לה להניק כגון במכירה אף הוא מודה דאסורה להנשא וכ"כ בתשו' אמונת שמואל ס"ד בשם הר"ש לוצטא מווינצייא לפרש כן דעת הר"ש וכ"כ בתשובת הגאון מוהר"ר יהושיע בספר גבורת אנשים למהר"מ כ"ץ ועפ"ז מתמיה שם על הב"י וכתב וז"ל ואגב אורחין אוסיף להפליא על הב"י שכתב על הטור בסי' י"ג דלא כר"ש הזקן וכתב דהתוספ' והרא"ש והר"ן והמרדכי והגהות מיימוני כתבו שר"ת חולק וכן פסק בשאלתות וכן דעת הרמב"ם וכתב המ"מ וכן משמע מהגמר' ולזה הסכים הרשב"א ואח"כ הבי' דברי הרשב"א שהעתקתי לעיל וזה תימא דאיך השוה כל הפוסקים שהם דעה אחת והלא דעת הרשב"א היא ממש דברי הר"ש הזקן ודלא כר"ת דהא טעמא דהר"ש הזקן משום דגרושה אין כופין אבל אם מכירה דכופין א"כ לא שרי אלא באין מכירין ואיך ערב הדיעת ביחד ואצ"ל שיש לתמוה בש"ע שפסק בתחלה דבין אלמנה ובין גרושה צריכה להמתין ובסוף הסימן כתב דיש מי שאומר בגרושה דוקא במכירה וזה דעת הר"ש הזקן ע"ש שהאריך עוד שם בכמה תמיהות והכל לשטתו ובאמת זה אינו דודאי דעת הר"ש הזקן שהביאו התוספ' בגרושה בכל ענין יש להתיר לישא אותה אף שמכיר' הולד מ"מ אינה משועבד' לבעל להניק ולא נקרא מינק' חבירו רק מפני סכנת הולד כופין אותה להניק ואי תינשא לבעל ותיעכר חלבה עדיין אבי הילד שהוא קיים ממסמס ליה בביעי וחלב וכן מבואר להדיא במרדכי ואגודה והג"ה אשרי פ' אע"פ שכתבו וז"ל והר"ש הזקן ז"ל היה אומר דגרושה אין צריכה להמתין ך"ד חדש שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים עכ"ל ומדתלה הדבר הואיל ובעלה קיים משמע אע"ג דמכירה אפ"ה מותרת לישא דכמו שהאיש כופה את אשתו להניק את בנה אפ"ה מותרת לשמש משום דממסמס ליה בביעי וחלב א"כ ה"ה בגרושה דמותרת לישא לאחר מטעם שאבי הילד קיים ובזה נסתלק תלונת ותמיה' הר"ש לוצאט בתשובת אמונת שמואל על המרדכי וז"ל והלא חמירא סכנתא מאיסורא וא"כ איך אפשר שהמרדכי כתב אליבא דרס"ש דהגרוש' אפילו מכירה שתוכל להנש' כמו שהבין מהר"י מינץ בתשובה ובשביל כך מדחיק להוציא דברי המרדכי מפשטן ובאמ' לא דק כי דברי הר"י מינץ ברורין בפשט דברי המרדכי ולק"מ כמ"ש וכן מבואר להדיא מתוך דברי המ"מ פי"ג מה' גירושין שכתב דדעת החולקים על ר"ש הזקן לזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא עכ"ל מכלל דהר"ש דהתיר דאפי' הכירה קאמר דאל"כ היינו דעת ר"ת ולכן יפה כיוון הב"י בזה שהשווה דעת הפוסקים וגם בש"ע יפה כיון ונסתלק בזה כל תמיהות של מהר"י בתשובת גבורת אנשים גם בתשובת מהר"ש קאיידנבר בסי' ג' מתמיה על הב"י בא"ה סי' פ' ובאמת לק"מ כי הב"י אזיל לשטתו דסובר דגם דעת הטור והרא"ש שפסקו כר"ת שהוא כדעת הרשב"א דבאינה מכירה מותרת להנשא אבל באמת משמעות התוספ' והרא"ש להדי' בש' ר"ת דבכל ענין אסור להנש' דלא פלוג חכמים בתקנתם וכ"כ בבית שמואל סי' י"ג ס"ק ל"ח וכ"כ סמ"ג בעשין כ"ג שכתב וז"ל ולא הודו לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופין כמ"ש ע"כ לשונו משמעות דבריו מבואר דכיון שבמקו' שמכיר' כופין על כן גזרו אפי' אין מכירה כמו באלמנה וגם כי רוב נשים חסות על ולדיהן ומניקתן אע"פ שאינם משועבדים וכמשמעות התוספת אף דלפעמים ג"כ אין כופין באלמנה (ואף שבתשובת אמונת שמואל רוצה לדחות פי' זה אין דבריו ברורים ומוכרחים כלל ובפרטות מה שרוצה להוכיח שם כן ממ"ש הב"י בסי' פ' אליבא דהרמב"ם וא"כ ה"ה לסמ"ג שהוא כלשון הרמב"ם ובאמת גם על הרמב"ם לא כתב כן הנ"י אלא שכתב שאפשר דלא פליג ולא שיהא הדבר מוכרח א"כ גם מסמ"ג אין ראיה) וכן כ' שם מהר"ש לוצאטי ובתשובת אמונת שמואל סי' ד' דברי ר"ת והסמ"ג:

העולה מזה דלדעת הר"ש הזקן וסייעתו בכל ענין בגרושה מותרת להנשא בין מכירה בין אין מכירה ודעת ר"ת וסייעתו דבכל ענין אסור' להנש' והמכריע הוא דעת הרשב"א דמכירה אסורה להנשא משא"כ באינה מכירה ודעת הב"י דהלכה כמכריע הוא הרשב"א וכתב וז"ל וראיתי מורים עושים כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מה שיסמכו דמידי דרבנן הוא וכ"פ בתשובת אמונת שמואל וכתב שכך נוטים דבריו בש"ע סעי' י"ד וכ"פ שם בתשו' הר"ש לוצאט באינה מכירה וה"ה באלמנ' כשאינה מחויבת להניק כגון שבני משפחתה אינם רגילין להניק או שהכניסה לו שתי שפחות וכ"פ בב"ח להקל בגרושה באינה מכירה ואינה רוצה להניק וכן בתשובת מהר"מ מינץ סי' ה' (ובתשובת מהר"מ סי' קך"א משמע דאין להקל בגרושה אא"כ גמלתו שלש חדשים קודם גירושין ע"ש) וכתב שם להקל מה"ט בזונה ג"כ ומהרש"ל בסי' ק"ו ומהרי"ו סי' ע"ג ובתשובת ב"י דיני כתובה סי' ב' ובתשובת צ"צ סי' נ"ה החמירו במזנה וכתב שם בתשובה דיותר יש להחמיר במזנה מבגרוש' וכ"פ בתשובת חוט השני סי' פ"ח אך ורק שצדד ונותן טעם על שנהגו המורים להקל במזנה.

גם בתשובת בית יעקב סיים להחמיר במזנה ובגרושה אם לא שיש עוד צד אחר להקל ע"ש גם בלא התחילה להניק רבו הדעות הראשונים ואחרונים בזה כי דעת הריב"ש סי' תכ"ג ומהר"מ פדוו' סי' ל' ובתומת ישרים סי' מ"ד ובתשובת מהר"א מזרחי סי' יו"ד ותשובת אמונ' שמואל סי' ד' וצ"צ סי' נ"ה ובית יעקב סי' קמ"ז ובתשובת גבורת אנשים כולם פסקו להחמיר בלא התחילה להניק אכן הש"ג פ' אע"פ כתב שראה מקילין בלא התחלה להניק גם בתשובת אמונת שמואל סי' ד' אף שדעתו מתחלה להחמיר בלא התחילה להניק מ"מ לבסוף סי' ד' כתב וז"ל ראיתי העתק תשובה ארוכה מהר"מ פרוונציאל שהתיר באלמנה שלא התחלה להניק ושכבר הורה בימיו הרב מהר"נ מאיגרא מקרימנא ועשה מעשה נגד החולקים עליו וצרף דעת' לעשו' מעשה להקל. גם בתשובת גבורת אנשים העתיק בלשון השואל וז"ל וכבר הורה להם הזקן ה"ה מהר"י שהיה אב"ד ור"מ בק"ק הראדנא באלמנה מעוברת שלא תניק הולד ושתנשא לאיש אף שבתשוב' הנ"ל מחו על המתירין מאה עוכלא בעוכלא מ"מ אין דבריו מוכרחים כל כך וכמ"ש ג"כ בתשובת בית יעקב סי' קמ"ז טעם לדברי המתיר כמ"ש בעל ש"ג דראה מקילין בלא התחילה להניק (אך שדעתו לחומרא) ואפשר עוד לומר כל שלא התחילה להניק דעת המקילין דאינ' נכללת כלל בתוך גזירות חכמים מניקת חבירו ומעוברת דלמניקה קיימא ולא גזרינן גבה וכמ"ש הרא"ש פ' אע"פ בגמלתו או שכרה לו מינקת בחיי הבעל גם בתשובת מהר"מ פדווה סי' ל' כתב בלשון השואל בשם הגאון מהר"נ איגר להקל מכח ראיה זו דהרא"ש אך שקיצר מאוד בלשונו:

ומה שדחה שם מהר"מ פדווה לפרש דברי הרא"ש בדרך אחר באמת המעיין בהרא"ש יראה שדבריו דחוקים שאינו סובל כלל בלשונו להוציא דברי הרא"ש מפשטן גם הב"ח פי' דברי הרא"ש כפשטן כדעת השואל שם והוא ברור (ואף שלפ"ז סותר דבריו שבתשובת הרא"ש אין זה דבר חדש כלל כמ"ש בתשובת מהר"מ עצמו שם אף אתה אל תתמה על זה ועכ"פ לענין גמלתו בחיי הבעל דמתיר הרא"ש בפסקיו ובתשובתי שם מבואר דבעינן ג' חדשים ע"ש) ולי היה נראה לפרש דברי הרא"ש בדרך אחר יותר נכון דלכאורה יש לדקדק בלשונו למה שינה וכתב ושכרו לו מינקת ולא נקט לשון הש"ס נתנה בנה למינקת אלא נראה דהאי ושכרו לו מינקת בחיי הבעל לא קאי אמניקת רק אמעוברת חבירו דאסורה משום דסתם מעוברת למניק' קיימא וכששכרו לו מינקת בחיי בעלה א"כ כשמת בעלה אינה נכללת כלל בסתם מעוברת דלמניקה קיימא דהרי לא קיימא זו למניקה ובזה נראה דהחולקים מודו ואין סתירה כלל מדבריהם., וכהאי גוונא כתב בתשובת אמונת שמואל בסי' ד' וז"ל ונאמר לי שהבעל קודם מיתתו התנה עם מינקת אחת שתניק את הולד והאלמנה הנ"ל שכרה את המניקת הנ"ל שצוה בעלה להשכיר וא"כ כ"ע מודו להתיר עכ"ל וכ"ש היכא ששכרה בחיי בעלה דודאי יש להתיר ואף אם ירצה החולק לומר שאין זה כוונת דברי הרא"ש לפי שלא הוזכר שם בדבריו ממעוברת מ"מ הדין עצמו ברור לדבריו ונלמוד מגמלתו בחיי הבעל וה"ה בזה וחד טעמא הוא וא"כ בנדון שלפנינו אפשר לצדד היתר מה"ט כיון שמבואר בתוך השאלה שבעלה ז"ל צוה לפני מותו שתקח בעל זה משום תקנת יתומים וכשתניקה ודאי אי אפשר לו ליקח אותה כמ"ש בלשון השואל א"כ אומדנין דעתו כאלו צוה שתשכור מניקת כי שכיב מרע א"צ לפרש דבריו וכדאמרינן ש"מ שאמר כתבו גט לאשתי אע"פ שלא אמר תנו נותנים ואף אי נימא שאין זה אומדנא דמוכח שפיר מ"מ עכ"פ ראוי לצרפו לדעת המקילין בכל ענין היכא דלא התחילה להניק ומכ"ש היכי שיש עוד צדדי היתר כאשר נבאר לקמן האופן הב' שרוצה להשביע המניקת וכבר מבואר בטור וב"י דלא מהני היתר זה וכן מבואר בתשובת הר"ן והרא"ש והרשב"א סי' תשכ"ג דאפי' רוצה לעשות כמה חיזוקים בדבר לא מהני וכ"כ בתשובת ב"י דיני כתובה סי' ב' וכן האופן הג' שרוצה לשכור שתי מניקות דעה זו הוזכר בתשובת הרשב"א סימן תשכ"ג דיש מקילין בנתנו לשתי מניקות ודחה הוא דבריהם דאין שום היתר בזה וכ"כ בפנים חדשות בשם הר"א מזרחי ח"ב סימן יו"ד דמעוברת שלא התחילה להניק אפי' לשכור שתי מניקת לא מהני אכן לפי מ"ש לעיל באופן הא' דבנדון דידן אפי' מניקה אחת מהני כיון שצוה הבעל מכ"ש בשתים האופן הד' שידם תקיפה וכו' גם זה מבואר מתוך דברי הראשונים ואחרונים דלא מהני רק דוקא בדריש גלותא ואף גם שם יש חולקים כמבואר בב"י והאופן הה' והוי"ו משום מצוה לקיים דברי המת וגם איכא תקנת יתומי' אף דלכאור' נראה פשוט לצדר היתר מהני טעמי נמי שצדד מהר"י מינץ סי' ה' ופסק כן בש"ע והסכמת כל האחרונים דמשום תקנת' דידה מבטלין תקנת חכמי' וא"כ ה"ה הכי משום תקנת יתומים ומצוה לקיים דברי המת ג"כ נבטל תקנת חכמים אך אף שאנו מדמין נעש' מעש' כי יש לחלק דדוקא התם מבטלינן תקנת חכמים דאף אם לא נתירה בלא"ה נתבטל תקנת חכמים כיון שהוא מיפקרת ותתעבר ותעכר חלבה לכך מוטב לעקור תקנות חכמים ולהתירה לישאנה כדי שיהא בעלה משמרה משא"כ משום תקנות אלו לא מבטלינן לעקור תקנת חכמים משום תקנתא דאחריני דשב ואל תעשה עדיף וכמ"ש בתשובת הריב"ש סי' ס' בדין זו דמניקת וז"ל ואין לנו לחוש לחרבן ביתו ולקלקול הבחורה דלא עקרינן תקנתא דרבנן משום הני טעמי כל זה היה נ"ל לפו' ריהטא אכן כאשר ירדתי אל העיון במקור ויסוד דין זה מהר"י מינץ נרא' שנדון דידן הוא דמי ממש לנדון דידיה דהסכמת כל האחרוני' להתיר ונרא' דה"ה בנדון דידן אין שום פקפוק בדבר כי ז"ל מהר"י מינץ שם בסי' ה' ומעתה אתחיל לאמור דהכי אית' בפ' השולח ההיא איתתא דהוה בפומבדיתא דהוי קא מעבדי בה אינש' אסורא אמר אביי אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כפינן ליה למריה לכתוב לה גיטא דחירותא רבינא אמר כי הא מודה רב יהודא משום מילתא דאיסורא אלמא דכופין את הר' לשחרר במילת' דאסורא לרבינא דהלכתא כוותיה כמו שפסק הרא"ש ואיכא למימר דכה"ג אפי' אביי מודה דעד כאן לא קאסר התם אלא במקום דצריך לעבור אעשה דאורייתא כדמשמע מדבריו דאמר אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל המשחרר עבדו עובר בעשה וכו' משמע אי לא הוי עשה אלא חששא דרבנן כנדון דידן במניקת חבירו דהוי גזיר' דרבנן מודה אביי דכופי' עכ"ל מהר"י מינץ הרי להדיא דעיקר ההיתר הוא לפי שמצינו מטעם דמיפקרת מתירין העשה דלעול' בהם תעבודו מכ"ש שדוחין תקנת חכמים גבי מינקת וא"כ כיון שמצינו ג"כ להדיא דמשום מצוה לקיים דברי המת דוחין ג"כ העשה דלעולם בהם תעבודו כדאית' להדיא פ' השולח דף מ' מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור וכו' מ"ט מצוה לקיים דברי המת א"כ ה"ה דדוחין בזה תקנת חכמים דמניק' כהסכמת מהר"י מינץ וכל האחרונים שנמשכין אחריו ואם ירצה הבעל דין לחלוק ולומר דהרי התוספת פ' השולח שדי ביה נרגא שכתבו שם בדף ל"ח ע"א ד"ה כל המשחרר עבדו עובר בעשה וז"ל והא דאמר לקמן במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה ומסקינן דאי אמר לשון שחרור כופין את היורשים לכתוב לה גט שחרור וכן בירושלמי אמרינן בהדיא דאי אמר שחררו משחררין התם כיון דאין היורשין רשאין להשתעבד משום מצוה לקיים דברי המת לא קרינן בה לעולם בהם תעבודו ע"כ ולכאורה דברי התוספ' מגומגמי' וכמו שהאריך בזה ברצוף אהבה ומדחיק מאוד לפרש דברי התוספ' אבל לפי האמת דברי התוספ' פשוטים ונתבארו דבריהם היטב בחידושי הרשב"א שהעתיק דבריהם שם יותר בביאור וז"ל ותירצו כיון דאמר שחררו יצא לחירו' ואין רשאין היורשים להשתעבד בו אך הוא מעוכב גט שחרור וגט שחרור נותנין לו משום מצוה לקיים דברי המת שהרי בנתינת גט ליכא שום איסור וכיון שכבר יצא לחירות שוב ליכא בהם לעולם בהם תעבודו עכ"ל: