שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה פז

שאלה פז מהרב המובהק מהר"מ חאגיז איש ירושלים תוב"ב בהיותו בק"ק אמשטרדם עיר קטנה ואנשים בה מעט וקנו להם שדה אחוזה לצורך קבורת מתים ויהי כאשר מת אברהם על פני תרח אביו קנה לו אחוזת קבר במבחר השדה ההיא ועשה לו בנין אבנים וקבר שם את אברהם בנו וכאשר בלה בשרו ועורו העלה את עצמותיו לארץ ישראל ונשאר הקבר פנוי: ומבלי השגחה שמה קברו את יצחק קרובו של אברהם הנזכר ויהי היום והנה יעקב אחיו של אברהם הנזכר צוה לפני מותו לבניו שיהיה לו לנחת רוח אם יזכה לקבורה באותו קבר עצמו שנקבר אחיו הנזכר וככלות בשרו שיעלה עצמותיו לארצות חיים ויגוע ויאסף אל עמיו ואשרי בניו אחריו לקיים מצות אביהם הזקן שאלו רשות מפרנסי הקהל על פי אחד מהחכמים והתירו להם לפנות את עצמות יצחק אשר היה קבור שם בתנאי שיעלם לארץ ישראל ויקברו שמה את יעקב אביהם ועל פי הדבר כן עשו וילקטו עצמות יצחק וישימו תוך ארגז קטן של בדיל והניחו את הארגז קטן בצד אחד מהקבר וישם בארון את גוף יעקב ויחפו את הארונות בעפר יסודם והנה הקול נשמע במחנה העברים כי שתים רעות שהן ארבע עשו פרנסי הקהל והחכם הנזכר בקבורת יעקב האחד כי דין פשוט הוא שאין מלקטין עצמות לא מתוך ארון ולא מתוך הקבר לצד האחד לקבור שם מת אחר. ועוד רעה תולה כי זהו קבר בנין ודאי שנבנה לשם אברהם המת הראשון דאסור מאחר דשמה קברו אברהם ורעה זו רעה כפולה בקבורת יצחק ויעקב ועוד בה שלישית דמי התיר להם לפתוח שום קבר אחר שנסתם הגולל ועל ארבעה ישיבו אמרים להם דלמה זה הניחו בארון עצמותיו של יצחק סמוך לארונו של יעקב תוך קבר אחד מבלי הפסק דופן הקבר.

ויען חכמי העיר לא עמדו עדיין למנין לברר הדין על אמיתתו אשר כפי הנראה לא ניתן להם הרשות מפרנסי הקהל כנהוג אצלם הרשות נתונה לבניו של יעקב אשר לשאול הגיע מאת גאוני הזמן יודיעו להם תחלת כל דבר אם הקבורה הנזכרת של אביהם נעשית כדין או שלא כדין וא"ת שנעשה שלא כדין אם צריך להעביר ארונו של יעקב מהקבר הזה אשר קובר שם לקבור אחר בתוך שלו סמוך לאשתו שניה או יש לומר דמאחר שכבר נקבר שם זכה מקומו ואין להעבירו כי אם בשעה שיוליכו עצמותיו לארץ ישראל וגם יודיע לנו קושט דברי אמת על דבר ארונו של יצחק הטמון שם בצד ארונו של יעקב באומרים שהוא מופקד עד שיזדמן ליורשיו אופן לשלחו לארץ ישראל ביני וביני מה משפטו ומה מעשהו אם להניח שם או להעבירו עכ"ל.

תשובה הנה בודאי מר לא צריך לא לגמרא דידי ולא לסברא אף גם לכאורה דין זה פשוט הוא בטור וש"ע בי"ד סי' שס"ג ושס"ד ומקור הדין הוא מש"ס דסנהדרין פ' נגמר הדין ומסכת שמחות דקבר בנין שנקבר שם אסור לפנותו ואסור בהנאה וא"כ ודאי רעה זו רעה כפולה בקבורת יצחק ויעקב כמ"ש מר בהשאלה וכ"ש מה שהניחו עצמותיו של יצחק סמוך לארונו של יעקב ע"פ שגגת מעשה מהפרנסים ואחד מהחכמים ומה ששאל אם להניחו שם או להעבירו הנה לכאורה נראה דיש להעבירם כיון דאסור בהנאה מדאורייתא ואף דיש לומר דלקבור בו מת אחר אינו אסור בהנאה דאורייתא וכמ"ש הב"ח בסי' שס"ד סק"ג אך אין דברי הב"ח מוכרחים כלל בזה דמה לי הנאת החיים או הנא' זו לקבור בו מת אחר דמ"מ איכא הנאת החיים הרווחת מקום קבורה וראיה דהנקבר שלא ברשות אין לו חזקה ויש לפנותו כדאיתא להדיא פ' נגמר הדין קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה ופרש"י כיון שבגזילה נקבר שם שלא ברשות בעלים וכן אמרינן בב"ב פ' יש נוחלין נמצא צדיק קבור בקבורה שאינו שלו ע"ש וכ"ש אלו שנקברו שלא ברשות ב"ד ושלא ברשות בעלים דיש לפנותם כדי שלא לעבור בכל שעה להיות מונח בקבר שאסור בהנאה אך אי משום הא לא אריא די"ל דהתם בפ' נגמר הדין שאני שלא נתיחד קרקע זו למקום קבורה מעולם לכן מותר לפנותו משא"כ בנדון דידן שנתיחד למקום קבורה וכבר נקבר שם אברהם אפשר אף שנקבר בה אח"כ מת אחר שלא כדין אין לפנותם אכן יש להביא ראיה מאבל רבתי פי"ד קבר חדש נמכר ונמדד ונחלק קבר ישן אינו נמכר ונמדד וכו' יש קבר ישן שהוא כקבר חדש קבר בו עשרה מתים שלא ברשות בעלים הרי יזה כקבר חדש נמדד ונמכר ונחלק וכו' הנקבר שלא ברשות אין לו חזקה משמע דאף במוכן למקום קבורה אפ"ה יש לפנותו כיון שנקברו שלא כדין ושלא ברשות וה"ה בנדון דידן ומה שעשה כן על פי רצון פרנסי העדה אין זש מקרי ברשות כיון שלא נעשה ע"פ רשות ב"ד ורוב חכמי העיר הוי כשגגת הוראה ודייני דחצצתא הכי דייני לחד פירוש דייני קברות כי ראוי לפרנסים כאלו שלא להרים ראשיהם להורות בהוראת אלו שצריכין רבה וכבר אמרינן בש"ס איזה ת"ח שראוי למנות פרנס על הציבור זה ששואלין דבר הלכה בכל מקום ואומרה אבל פרנסים שבזמן הזה אין ראוים לדבר כלל בענין הוראה ודינים ושתיקתם יפה מדבורם להורות הלכה בפני רבם וראוי לגעור בהם בנזיפה אכן זהו שעומד עלי ככותל שראיתי בתשובת הרשב"א סי' תקל"ז שכתב וז"ל אפי' החוצב קבר וקבר בתוכו ופנהו יראה שמותר לקבור בו אחר שלא אסר אלא בהנאה ולקבור אחר מה הנאה יש בו לחי ולמכור אותה אסור וכן להשתמש בו החי דהיינו ששנינו פנהו אסר בהנאה אבל לקבור אחר לא שמענו דא"כ לימא לא יקבר בו עולמית דשמעינן מינה דכ"ש שאסור בהנאה וכדרך שאמרו בחוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר לא יקבר בו עולמית ובאביו טעמא משום כבוד אביו ע"כ תוכן דבריו ע"ש קצת באורך יותר הרי להדיא לדעת הרשב"א מותר לקבור בו מת אחר אחר שפינו המת ראשון:

הן אמת שדעת הטור בסי' שס"ג ושס"ד מפורש להדיא בשם הר"ר ישעיה דאסור לקבור בו מת אחר ובד"מ שם דוחה דברי הרשב"א בתשובה מפני דעת הטור שלא הביא מי שחולק בזה דמשמע דאסור אליבא דכ"ע איברא באמת קשה לכאורה לדחות גברא מקמיה גברא וגברא קחזינא דעת הר"ר ישעיה והטור וראיות לא חזינא דהרי הרשב"א מביא טעם וראיה מספקא לכאורה מהש"ס ודברי הר"ר ישעיה והטור אינו אלא כדברי נביאות בת ראיה מבוררת אכן כד מעיינן שפיר יראה הדבר להיפך דהראיות שהביא הרשב"א אינם ראיות מוכרחת כלל דאטו גבי הדדי תניין דהוצרך למתני בחד לישנ' דהא בהאי בריית' קתני תחלה קבר הנמצ' מותר בהנא' אפי' דרשות א"כ מוכרח למתני בסיפ' דבר והיפוכו דאסור בהנא' ולעול' שגם זה בכלל אסור בהנא' דלא יקבר בו עולמית ובבריית' דהחוצב קבר לאביו דקתני הלשון הרי זה לא יקבר בו עולמית הנה פשיטא לדעת הטור סי' שס"ד דדוקא בנו לא יקבר בו עולמית אבל אחר מותר לקבור בו אם כן מוכרח למתני לא יקבר בו עולמית ולא אסור בהנאה דמשמע דאסור לכל גם מאן דסבירא ליה שם בטור דאפילו בקרקע עולם אסור לקבור בו משום כבוד אביו אבל איסור הנאה ליכא משום דקרקע עולם לא מיתסר וכמ"ש בתורת האדם ע"ש:

א"כ הוצרך למתני שם לא יקבר עולמית ולא אסור בהנאה אבל לעולם בקבר בנין דאסור בהנאה וכ"ש היכא דכבר קבר בו מת אחר ופנהו גם לקבור בו מת אחר אסור כדעת הר"ר ישעיה בטור וכיון שכשל עוזר נפל עזור ויש לחזק ולהביא ראיה לדברי הר"ר ישעיה והטור שלא כדעת הרשב"א מהא דאיתא באבל רבתי סוף פי"ג ארון שפינהו אסור בהנאה ואם היה של אבן ושל חרס תשבר ושל עץ תשרף ואם אית' לדעת הרשב"א דמותר לשום בה מת אחר אמאי תשרף ותשבר תקיימוהו לשום בה מת אחר אלא ודאי דאסור אף לשום בו מת אחר שלא כדעת הרשב"א לכן נראה דבנדון שלפנינו יש לפנות העצמות אלו כיון דשלא כדין פינהו העצמות וקברו בו יצחק ויעקב אכן היכא דנהג לפנו' העצמו' ולקבור בו מת אחר נהג וכדאיתא בטור וב"י והוא מתורת אדם להרמב"ן בשם תניא דכיון שנהגו כן לא נאסר מעולם דהוי כקברו תחל' על דע' כן יע"ש כל זה נ"ל ברו' ה"ק יעק': שאלה פח יולדת שאירע לה אבילות ב"מ שבעה ימים קודם החג אי החג מבטל ממנה גזירת שלשים או נימא כיון שהוא יולדת ולא יכולה לנהוג כל דין אבילות לענין חליצת סנדל וכה"ג הוי כלא נהגה שבעה קודם הרגל ואין הרגל מבטל ממנה כלום: תשובה הנה לא ידעתי מה אדון בך שעלה על דעתך לומר דהוי כלא נהגת שבעה דאף שלענין חליצת סנדל ורחיצ' וכה"ג כל שהו' צורך גופה מותרת מ"מ הלא נהגה הרבה דיני אבילות למעט בענייני שמחה וגיהוץ ותספורת וכיחול ופרכס וכה"ג טובא ודאי ע"י זה כבר נתבטל ממנה גזירת שבע' וכן משמע ומבוא' מלשון הטור בא"ח סי' תקמ"ח ובי"ד סי' שצ"ט ע"ש דדוקא היכא שלא נהג כלל דיני אבילות קודם הרגל בשוגג או במזיד אין הרגל מבטל ממנו גזירות ז' או ל' אבל זו שנהגה אבילות מה שמוטל עליה כבר יצאה ידי חובתה ואין להחמיר כולי האי באבילות הקל:

ולא מצאתי לאחד מן הפוסקים הראשונים שהזכירו מזו כלום דיולדת יהא צריכה לחזור ולנהוג אבילות מחדש וסתימות דבריהם לא משמע כן גדול' מזו מצינו בקטן שהגדיל תוך שבעה שלא נהג אבילות כלל בטל ממנו כל דיני אבילות וכמבואר בטי"ד סי' שצ"ו ובש"ע שם וכן הסכמת האחרוני' שם להלכ' ע"ש בט"ז ובש"כ ובנה"כ שם בפלוגתא דמהר"מ והרא"ש וכ"ש בנדון זה שנהגה אבילות מה שמוטל עליה בהא ליכא מאן דפליג שיצאה ידי חובתה.

ובודאי על דבר זה היית מסתפק ושואל כי לא נעלם ממך דברי תשובת נחלת שבעה סי' י"ז ביולדת שצריכ' לחזור ולנהוג אחר שהלכה לבית הכנסת דין שבעה יע"ש אבל דבריו שם לאו דסמכא אינן ואין לו שורש ומקור בפוסקים ובש"ס כלל והוא נגד שיקול הדעת והסבר' ואולי למד כן בעל נחלת שבעה מדברי מ"ו חמי זקיני הגאון המפורסם מהר"ש שפירא זצ"ל שהובא שם בתשובותיו סי' ע"ג לענין חולה דלאחר חוליו צריך לנהוג אבילות יע"ש ובאמת גם שם עיינתי ונראה דלא הורה כן אלא בחולה שלא הודיעו לו כלל מהאבילו' וכדאית' בש"ס ובטור סי' של"ז חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו על כן כיון שלא ידע צריך לנהוג אבילות כדין שמע שמועה קרובה תוך ל' אבל מי שידע מאבילתו אך שאיזה דברים לא היה יכול לנהוג מחמת סכנת חליו או ביולדת כיון שעכ"פ נוהג איזה דברי' יוצא ידי אבלו ועיקר האבילו' הוא מרירות לבו כדכתיב ואחריתה כיום מר וכ"ש חולה דמריר לבו טובא כדכתיב לב יודע מרת נפשו ודאי בצער פורתא נפיק ידי אבלו ואף שמלשון התשובה שהעתיק שם משמע דאף בידע החולה מאבלו פסק כן אבל באמת הוא מוקצה מן הדעת לומר שעולה כן על דעתו אלא דוקא בלא ידע ולאו הוא חתום עלה בעצמו וכן מבואר בפשיטות בב"ח בטי"ד סי' של"ז דהא דמשתיקין את המנחמין בפני החולה היינו אם הוא אבל אף שנוהג אבילות משתיקין המנחמין וכן פשוט אצל כל בעלי הוראה וכן ראוי להורות גבי היולדת גם שאר מנהג היולדי' שכתב שם בתשוב' נחלת שבעה באם היא אבילה אין דבריו מוכרחים וכל כי הנהו דברים פוק חזי מה עמא דבר כנ"ל ה"ק יעקב: