שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קעב

שאלה קעב אלמנה שנתנה מתנה לנכדה בת בתה סך מה לנדונייתא ואח"כ עמדה האלמנה ונשאת לבעל והכניס' לו סך מה וסך מה השאירה לעצמה ועשה לה שטר סילוק כנהוג ובתוך קישור התנאי' התקשר עצמו הבעל שאם תמות האשה בחייו שיחזור ליורשי' חציה מה שהכניסה לו ועתה מת האשה ממה תגבה בת בתה מתנתה:

תשובה הנה בודאי ממעות חזרה ודאי אינה יכולה לגבות שכבר שיעבד הבעל הנ"ל ליורשיה וזו אינה בת יורשת ומיד שמת שייך החזרה ליורשיה כמבואר בא"ע סי' קי"ח וכן הסכמת האחרונים בספריהם ותשובת' גם הבעל עצמו אינו מחויב לשלם ממה שהכניסה לו וכמ"ש בתשובתי בספר מנחת יעקב שאלה ב' משום פסידא דלקוחות שויה רבנן לבעל כיורש וחייב לשלם אע"ג דזו הוא רק מתנה ואין כאן פסידא מ"מ הוא מבואר בש"ס פ"ק דמציא' דף ט"ז ע"א דלמ"ד מתנה כמכר דמי אי לאו דטרח וארצי קמיה לא הוי יהיב ליה מתנה והכי קי"ל כמבואר בי"ד סי' קי"ז בב"י בשם הגהות מיימוני וכ"פ הרמב"ם והובא בח"מ סי' שע"ד לפסק הלכה וכבר ראיתי בתשובת בית יעקב סי' מ"ב שעמד על זה וכתב וז"ל וקשיא לי מהא דאמרינן במסכת ע"ז דף ס"ב אהא דתניא החמרים שהיה עושין מלאכ' בפירות שביעית שכרן שביעי' מאי שכרן שביעית אילימא דיהבינן ליה מפירות שביעית נמצא זה פורע חובו משביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה ואמר אביי לעולם דיהבינן להו מפירות שביעית ודקאמרת לא לסחורה דיהבינן ליה מצד היתר פירש"י במתנת חנם כדתנן לא יאמר אדם העלה לי פירות הללו לירושלי' לחלק אבל נותנים זה לזה מתנת חנם אלמא מתנה מותר ולא הוי כמכ' עיין שם דבריו באריכות ומ"ש שם לחלק בישראל לא אמרינן אי לאו דה"ל הנאה מיניה וארצוי ארצוי מיניה בוודאי נעלם ממנו סוגיא דש"ס דב"מ דף ט"ז דמיירי בישראל וכן מבואר בח"מ סי' שע"ד ע"ש ועיקר הקושיא מעיקרא לק"מ ונתעלם ממנו דברי הר"ש והר"עב ריש פרק דמעש' שני בשם הירושלמי דאע"ג למ"ד מתנה נמכר דמיא מ"מ מותר לזמן שיאכל עמו דזה לא הוי כמכר כלל וזה הפי' של מתנת חנם ע"ש ודוק מ"מ בנדון שלפנינו ודאי לא הוי כמכר רק שנתכוונה להשיא נכדה היתומה לקיים ומבשרך אל תתעלם וק"ל אבל תוכלה הבת בתה לגבות מתנתה ממה ששיירה לעצמה בשטר סלוקה נ"ל הקטן יעקב: