שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קנד

שאלה קנד אחד שהי' לו ד' בנים ובת יחידה ונתן לבת שטר מתנה הודאה על סך מה שיפרע מעזבון שיעזוב אחריו בשעבוד גמור מהיום על יורשי אחריו ובאותו יום ומעמד נתן שטר מתנה דד' בניו בשו' על ביתו דהיינו מהיום גוף הבית והפירות הוא נותן להם שעה אחת קודם מותו וכל ימי חייו יהיו הפירות שלו מכל הבית גם אם יבא עליו דוחק בחייו יש לו רשות למכור מן הבית ולהשכין אותו עד שעה אחת קודם מותו מה דינו: תשובה הנה מבואר בח"מ סימן ק"ד סעיף ט"ז בטור וז"ל מלוה שלא מצא נכסים ללוה ליפרע חובו אלא ממה שנתנו לו על תנאי שאמר לו ואחריך לפלוני י"א שהוא גובה בו מהם דכי היכי שהם קנוים לו לענין שיכול למכרם דקי"ל ירד הראשון ומכר אין לשני אלא מה ששייר ראשון כך יכול לשעבדם והרמב"ם חילק בין מכר לשיעבוד אע"פ שיכול למכור אין יכול לשעבד ואין בע"ח גובה ממנו אלא הפירות עכ"ל ופסק בש"ע סימן ק"ד סעיף ד' כהרמב"ם וכן הסכמת האחרונים וכן מבואר בש"ע סימן רמ"ח סעיף וי"ו מ"מ נלע"ד בנדון שלפנינו גם הרמב"ם מודה כיון ששייר לעצמו למכור בשעת דחקו ולהשכין ודאי גם לשעבדם יכולת בידו ושיעבוד לבתו קודם למתנת אלו כי לא נתן לבניו בחייו כלום כיון ששייר לעצמו הפירות גם שיוכל למכור ולהשכין כרצונו א"כ שעבוד הבת בחזקה לפרוע מהפירות והגוף והמותר יחלוק לבניו כנ"ל הק' יעקב: שאלה קנה מלוה אחד שיש לו חוב מסך עצום ובקש להטריף בית יתומים של הלוה והיתומים אומרים שישומו הבי' כמה שווים והם רוצים ליתן המעות והמלוה טוען שיתנו לו כל חובו במלואו ובאם לאו הוא רוצה לגבות הבית בעד כל חובו:

תשובה הנה דין זה מחלוקת ישנה היא דעת הטור והרא"ש בסי' ק"ט פסקו דשומעין ליורש וכ"פ בש"ע ריש סימן ק"ט וכ"פ שם הסמ"ע אפילו אין ליורש עתה מעות מ"מ יוכל לומר תקבל בשומא משום דשומא הדרא וכ"פ הב"ח והט"ז אכן הש"כ ריש סימן ק"ט ס"ק א' חולק ופסק כהרמב"ן והראב"ד ובעה"ת וכ"פ הריב"ש סימן תפ"ג דבכל ענין אין יכולין היתומים או הלוקח לסלק לבע"ח עד שיתנו כל שיעור הא לאו הכי יכול לומר הקרקע שוה לי כשיעור כל חובי עכ"ל הש"כ ריש סימן ק"ט ובסימן קט"ו ס"ק ד' מאריך עוד בזה ע"ש ומחדש נדפס ספר עטרת צבי על ח"מ ראיתי בסימן ק"ט ס"ק א' נוטל עטרה לעצמו והשיג על הש"כ וכתב וז"ל וזה אינו דהא כתב מור"ם לעיל בסימן ע"ב גבי משכון מטלטלין הממע"ה ה"ה בקרקע שהיא בחזקת היורשין והבע"ח מקרי מוציא עכ"ל וכן הוא להדיא פ' המקבל דף ק"י ומה אעשה שטחו עינו מראות דברי הש"כ בסימן קט"ו ס"ק ך' שסומך עצמו בכל כחו על מ"ש שם בסי' קט"ו ס"ק ל"ג וז"ל ארעא כיון דתחלת דינא לגוביינא קיימא על היתומים להביא ראיה עכ"ל וא"כ לק"מ ואל תתמה גם בזה על הש"כ דהלא קי"ל כבית הלל ולא כב"ש דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ועיין בכ"ג סימן קט"ו בהגהותיו ב"י סעיף י"ז אין זו קושיא כלל כי כבר הרגיש התוס' בזה בסוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה ע"ש ולק"מ על סימן י"א נמצא דדבריו נכונים להלכה ול"נ להמציא עוד טעם חדש דהא קי"ל מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם משום כבוד אע"ג דקי"ל כבוד משל אב אבל לא מחויבים להוציא על זה ממון עצמן כמבואר להדיא בכל הפוסקים כמבואר בטור וב"י בח"מ סימן ק"ז ע"ש היינו שא"צ להפסיד ממון עצמן משא"כ בנדון זה שא"צ לשום הפסד ממון שהרי רוצין ליתן המעות ע"פ השומא מה ששוה ויכולין לכבד אביהם שלא יהא נקרא לוה רשע ולא ישלם כיון שבע"ח רוצה ליקח בכל חובו ודאי שפיר דמי כנ"ל נכון ע"פ השכל והסברא הק' יעקב: