שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קמג

שאלה קמג משני תלמידים דיינים מומחים על דבר ראובן שתובע לשמעון שחייב לו בע"פ מאה זהובים שישלם לו לו ושמעון משיב אמת שאני חייב לך אך שיש לי איזה זכיות ושטרות בידך שיש לי זכות בו ואני תופס ממונך עד שתתן לי זכיותי ונסתפקנו במ"ש הסמ"ע בסימן י"ו ס"ק י"ד על מ"ש שם בש"ע שטר שבידך וכו' פי' כשאומר כן לאיש אחר שאינו תובע שלו ועפר"ד עכ"ל משמע אבל בתובע שלו א"צ ליתן לו העתק מזכותו אבל טעם הדבר לא ידענו ע"כ בקשתינו שמ"ו יבאר לנו טעם הדבר ועיקר דין זה כי האחרונים ה"ה מסגרת השלחן ועטרת צבי העתיקו דברי הסמ"ע בזה ולא פירשו בו דבר ועל תשובתו הרמה אנו מצפין:

תשובה הנה נסתפקם בדבר הראוי להסתפק כי דברי הסמ"ע המה תמוהין לכאורה דמה שעלה על דעתכם דכוונת הסמ"ע דוקא במי שאינו תובע והוא איש אחר שחייב להוציא בב"ד וכו' משא"כ בתובע ונתבע עצמו זה הדבר אין לו שחר ומנין יצא לו לחלק בזה גם הש"ך שם בסי' ט"ז ס"ק ז' הניח דברי הסמ"ע בזה בצ"ע ועיין בב"ח עכ"ל נראה שהרגיש בזה וכדי לברר דברי הסמ"ע צריך אני לצאת מגדרי ולהאריך בזה במקום מוצא הדין והוא בפ' גט פשוט דף קס"ח ע"א על מתני' אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים זה לעצמו וזה לעצמו ע"כ וקאמר בש"ס דפליגי אי כופין על מדת סדום או לא ע"ש ופי' הרשב"א שם בחידושיו וז"ל נראה דמיירו כשאומר אחד מהם ניתן שניהם השכר ויהא השטר מונח בידך לזכות שנינו והשני אומר לא כי אלא שטר לעצמי אני רוצה וזו מדת סדום היא ע"ש והלכה כחכמים וכ"פ הרמב"ם פכ"ד ממלוה דין ב' שפי' שם המ"מ ג"כ כהרשב"א דיוכל לומר לו כשאצטרך תראה לי זכותי שבידך ע"כ וכ"כ המ"מ פ"ה מהל' טוען ונטען דין זה על מה שכתב הרמב"ם האומר לחבירו שטר שיש לי בידך זכות יש לי בו וכו' כתב המ"מ זה דבר ברור וכל חלקי דין זה פשוטין ויש בפ' גט פשוט סמך בגמרא מי שיש בידו זכותו לאחר להוציא עכ"ל וכ"כ הב"ח בסימן ט"ז ס"ק ג' וז"ל שטר שבידך זכות יש לי בו משמע כל איזה שטר שבידו אבל הרמב"ם כתב שטר שיש לי בידך משמע אותו שטר שלוויתי בו ממך והתם הוא דכופין להוציא כיון שהשטר שלו הוא דהלוה נותן שכר הסופר אבל בשטרות אחרי' אין כופין ומיהו רבינו כשכתב לשון הרמב"ם בסימן ס' לא כתב רק שטר שבידך וכו' וכן משמע לפי הסוגיא שבש"ס דבשטרות אחרים שאינן נוגעין אליו אף לרשב"ג כופין להוציא עכ"ל הרי להדיא דבשטר שביד התובע ג"כ כופין להוציא ואדרבא התם הוא מדינא כיון שנתן שכר הסופר כמ"ש הב"ח וכ"כ המורה צדק על ח"מ סימן זה בשם הר"ר שמואל גאון ז"ל שדברי רבינו שבסימן ס' בשם הרמב"ם הוא בשטר שבעל השטר תובע דבענין זה אזדא טענת הרא"ש שכתב דבענין אחר אין כופין לאדם להראו' שטרו שאין אדם רוצה להשביע את עצמו וזה לא שייך כאן כיון שהוא תובע ללוה בהכרח יודעין שיש לו שטר חוב מסך כך וכך עכ"ל הרי ג"כ מדבריו דבתובע עצמו יותר מוכרח להעתיק זכיותיו אליבא דכ"ע גם בכנסת הגדולה בהגהותיו לב"י ס"ק ח' העתיק דברים אלו של המורה צדק אך שהשיג עליו ע"ש מ"מ דברי הסמ"ע תמוהין שכת' להיפך והוא נגד הסברא ע"כ הי' בדעתי להגיה בדברי הסמ"ע ובמקום שכתב לפנינו פי' הייתי אומר שהמדפיס טעה והשמיט אות אל"ף וצ"ל אפילו אחר שאיננו תובע וכ"ש התובע עצמו וכמבואר גם כן בדברי הרמב"ן שהובא בטור סי' ס"ו סעי' י"ט ע"ש אכן עכשיו שנדפס הפר"ד על ח"מ ראיתי שכתב בדרישה בס"ק ג' וז"ל שכופין אותו להוציא אם צריך וכו' עיין בתשובת הרא"ש שכתב כלל ס"ח סי' ך"ד שכתב שמחויב ליתן לו העתקה ע"ש וצ"ע עכ"ל מור"ש ולע"ד נראה לחלק ששם מיירי בשט"ח שיש למלוה עליו ובה תובע אותו עכשיו וכאן מיירי בשט"ח שיש לו על אחרים עכ"ל נמצא דגם הסמ"ע הכי פירושו ולא קאי ארישא דמילתא אחייב להוציא ולהכי כתב תיבת וכו' דכוונתו אסיפא דקאמר שאם הלה אמר שאין בידו שטר שיש בו שום זכות לזה אין מחייבין אותו וכו' פי' אחר שאינו תובע אבל בתובע ודאי בכל ענין מחייבין אותו נמצא שדברי הדרישה והסמ"ע אחדים המה ושלזה סיים בסמ"ע ועפר"ד אכן במסגרת השלחן ועטרת צבי כשהעתיקו דברי הסמ"ע בזה לא כתבו תיבת וכו' נרא' שהבינו דברי הסמ"ע דקאי אריש מילתא דנקט בש"ע ושגגה הוא בידם ולענין עיקר השאלה נראה דיכול התובע לומר שיש בידו שטר שיש לו זכות בו במגו דאי כפר לו המלוה ע"כ וכן הוכחתי בתשובת' שבות יעקב חלק ב' סי' ק"ע ובריש קונטרס המיגו שלי ע"ש כנ"ל הק' יעקב: